מאז ומתמיד הייתי מתוסבכת עם האופי שלי אני כמו זיקית אני יודעת להתאים את עצמי לסביבה כל חיי הייתי מרצה אנשים.
תמיד ראיתי את זה כפלוס שאני יודעת להתאים את עצמי לסביבה, אני יודעת להתאים את עצמי ברמה של אם ידברו איתי שפה גבוהה אני ישר אהיה כמוהם אתנהג כמוהם אותו דבר עם פרחות ערסים וכדו'.
אני מרגישה שחקנית במציאות של עצמי.
תמיד ראיתי את זה כפלוס שאני יודעת להתאים את עצמי אך לאחרונה נהיו לי תהיו שזה נובע מחוסר ביטחון.
אני מרגישה תמיד שאני ליד אנשים או בעבודה בסוג של פאוז על החיים שלי ורק כשאני יוצאת מאותו מקום "לחוץ" כביכול מרגישה שאני חוזרת לגוף שלי לעצמי.
כל פעם אני מסתובבת על האופי שלי ומנסה להפוך אותו ואז אני כועסת על עצמי שאני לא מצליחה לשדר ביטחון וכדו.
אני רואה אנשים שהם משוחררים ולא עושים חשבונות כל דבר גם ברמה הנפשית וגם ברמה האישית ואני רוצה גם, אני גם מרגישה שאני קרה לעולם באלי סתם לשבת עם חברה או ידיד ולחבק אותו סתם ככה ולא להרגיש עצורה מכל דבר.
נגיד אדל מהאח הגדול אני רואה איך היא מחבקת ואומרת מה שיש לה ולא מתביישת לשים את הדברים על השולחן והיא מחבקת ומראה יחס וחום , ואני אוכלת את עצמי שאני לא כזאת מצד אחד אני רוצה להיות כזו מצד שני אני לא רוצה לשדר חולשה ופגיעות כי אני בן אדם מאוד חזק בחיים שלי.
גם לאחרונה איבדתי את כל ה"חברים" שלי ואני סוג של בודדה גם כשהייתי איתם הייתי בודדה כי זה לא היה זה.
אם עוד מישהו חווה או חווה את זה אשמח אם תשתפו וגם אם לא אשמח לדעת מה אתם חושבים על הסיטואציה שנאי נמצאת בה ומה ניתן לעשות ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות