שלום. אני בת 23, למראית עין אני מניחה שאף אחד לא ידע מה שעובר עלי בפנים , אני בחורה יפה, יש לי עבודה טובה. וזהו. יש לי חברה אחת טובה ועוד חברה שעזבה לחו"ל, וחוץ מזה אני לבד . אני גרה עם אמא. עוזרת בבית . אבל מעבר לזה בערך אין לי שום דבר .. לא תחומי עניין , לא חברות . השגרה שלי בנויה מללכת לעבודה , הביתה , לעשות ספורט (הדבר היחיד שאני אוהבת) ולישון . פעם ב אני יוצאת עם החברה היחידה שיש לי . לא התחלתי ללמוד, כי אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד , גם ההחלטה לעזוב מקום עבודה טוב בשביל לימודים זה קשה , בעיקר אם אני לא סגורה מה אני רוצה . אני מרגישה ממש אפסית , באמת .. אין לי חברות בגדול , אני תמיד צריכה להסתמך על החברה היחידה שיש לי כדי לצאת מהבית , אין לי שום דרך להכיר חברות חדשות כי העבודה שלי בעיקר עם אנשים מבוגרים , אני לא יוצאת כמעט . אין לי שום דרך שאוכל להרחיב את מעגל החברות שלי . אני מרגישה פאטתית. כשמזמינים אותי לדייט אני פשוט לא רוצה ללכת כי אני מרגישה שאני כל כך לא מעניינת.. שאין לי מה לספר על עצמי , כי אין לי חיים בעצם .. מתביישת שאין לי חברות, שאני לא יוצאת , אין לי תחומי עניין ואני בגדול לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי , למרות שהעבודה שלי טובה אני לא רוצה להשאר שם לנצח , אני רוצה ללמוד ולהתפתח אבל זה רחוק ממני .. אני יודעת בלימודים אפשר להכיר חברים חדשים , אבל זה לא יקרה בשנה הקרובה בכל מקרה .. אני פשוט מתביישת במי שאני. חשבתי ללכת לפסיכולוג אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם רגשות הדימוי העצמי הנמוך הזה .. אבל זה בעצם פשוט נכון. וכל כך רע לי עם זה .. לא יודעת אם מישהו יכול להגיד משהו שיעודד אותי אבל פשוט רציתי לפרוק . ואיתי לקבל עצה.. תודה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות