מקווה שאצליח לנסח את עצמי מספיק מובן..
אתחיל מזה שאני דתייה מבחירה כבר כמה שנים. אני אוהבת את הדת כי היא נותנת לי הסתכלות מתוחכמת והכי הגיונית על החיים. מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד הייתי מרכז העניינים. בחורה מצחיקה ועם ים חברות . תמיד. יציאות איתי היה משהו שאף אחד לא היה רוצה לפספס. מאז שהייתי קטנה, אנשים התרשמו מיכולות הביטוי והבגרות שהייתי מביאה איתי ממש מגיל קטן. עד שסיימתי את ימי התיכון. בום. התנתק הקשר עם כל החברות שהיו לי. הייתי מנסה ליצור איתן מפגשים/יציאות קטנות של ממש, אבל כולן היו עסוקות בעצמן ורק בעצמן. ככה זה התחיל. אני המשכתי בחיי, התחלתי לימודים , שכרתי דירה לבד, וראיתי בכך הזדמנות מושלמת בזמני הפנוי להזמין אליי חברות לדירה, או סתם ככה לצאת איתן. אבל כלום. כל אחת עם עצמה/עם החבר/עם חברות אחרות.חשוב לי לציין,שכל פעם שהן צריכות ממני משהו,הן תמיד מבקשות וממש על גבול המנצלות אותי. ואני פשוט בהלם.. כי באמת כיף איתי ואני בחורה שבאמת לא משעמם ליידה אף פעם.. ואיכשהו אני מוצאת את עצמי כל יום לבד.. בלי הודעות מחברות, בלי שיחות או הצעות.. פשוט לבד..זה לא שחברה אחת או שתיים ניתקו קשר. זה פשוט כל החברות מהעבר שלי.. והיו פשוט מלא !
עד שפשוט התחלתי לפתח חוסר אמון מוחלט באנשים,אני לא נקלעת יותר לסיטואציות חברתיות. הרבה אנשים מעבודה/לימודים אוהבים אותי ומחמיאים לי כל הזמן.אני אומרת תודה וממשיכה אבל אני יודעת שזה בא ממקום שהוא לא אמיתי (לא המחמאות) כי עברתי את אותם הדברים עם אנשים אחרים מפעם.. אנשים מעבודה/לימודים אני הכרתי אבל אני מרגישה שכולם שוברים אותי כל יום מחדש. אין אמון באף אחד. שכל האנשים אותו הדבר.. שכולם רק רוצים ממך משהו. וכל יום שעובר אני רק מרגישה כמה החשיבה שלי אמיתית ואני חווה אותה פשוט כל יום . מישהו מוכן להסביר לי איך זה ? הבעיה היא לא בי אני בטוחה! אצלי חברות היא ערך עליון וכל כך קשה לי לנצל ולשחק באנשים..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות