אני בחורה שתמיד היו לה קשרים רציניים, עברתי את האהבה הראשונה ועוד כמה אהבות קטנות בדרך, עד שהגיע משהו שזעזע את עולמי.
לא היינו הרבה זמן ביחד אבל כל התקופה הזו צבועה לי בורוד. הייתי כל כך מאושרת.
האהבה הכי חזקה שאי פעם הרגשתי וגם הוא, אני יודעת את זה.
אבל הוא גבר מתוסבך, הוא לא בשל לזוגיות, מפחד ממחויבות.
בהתחלה חשבתי "כל גבר מפחד ממחויבות עד שהוא פוגש את הבחורה הנכונה" אבל כנראה שבמקרה שלו זה לא ככה, כי בפרידה הוא בכה לי כמה שהוא אוהב אותי
ואני יודעת שלא קל לו גם, אפילו שעברו שנתיים, ואולי בגלל זה אני לא יכולה to talk myself out of it
עכשיו חורף והכל עוד יותר מתגבר
מה לעשות?
אני לא מצליחה לפתח רגשות לאף אחד כבר שנתיים. הפסקתי לעשות סקס כי זה נראה לי כל כך חסר תכלית, סתם גוף של בנאדם. אף אחד אפילו לא מחרמן אותי. אני רק מסוגלת לאונן ורק עליו. (וניסיתי לצאת עם בחורים)
אני משווה כל גבר אליו, ברמה שאני לא יכולה לקרוא לאף אחד גבר חוץ ממנו
הוא הבנאדם היחידי שאני סומכת עליו שיכין לי מרק כשאני חולה. אני רוצה לתמוך בו בכל רגע עצוב בחיים ולשמוח איתו בכל רגע שמח. זה שרט אותי. הוא הסקס הכי טוב שלי כי הייתה שם אהבה ענקית. ותשוקה. היינו עושים את זה מלא, בכל מקום. בכלל לא חשבתי שאפשר לאהוב ככה. זה כמו לקחת את הנשימה הכי עמוקה שאפשר ואז לגלות שיש מקום לעוד קצת אוויר. הלוואי שהיה כדור לשכוח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות