על סף ייאוש טוטאלי, חושב ברצינות לסיים את חיי, מה אפשר לעשות?

היי לכולם,אני בעוד שבוע וחצי כבר בן 26 לצערי,גיל מאוד מתוסבך ומתקרב בצעדי ענק לגיל 30...
אני כבר לא צעיר כמו שהייתי לפני 5 שנים ואני מרגיש שהזמן שלי הולך ואוזל לפני שאחליט באופן סופי וגמור לסיים את חיי.זו כבר פעם שלישית שאני חוזר וכותב פה.
יום עובר ועוד יום וזה הופך לשבוע,חודש,חודשיים ושנים.
אני מגיל 18 לא עובד בעבודה מסודרת מאז שהחלטתי לצאת מהצבא שמסתבר שזו הייתה טעות...

חוץ מאנגלית אני לא יודע כלום,אין לי ניסיון בכלום חוץ מבעבודות פשוטות כמו סדרן בסופר או מחסנאי שגם לשם לא מקבלים אותי כי אני "מסומן".כל חברות כח האדם מסרבות לעבוד איתי כי החלטתי לפנות למעסיקים בעצמי ואז הם טוענים בכח אדם שאין להם מה להציע כי אני מוכר כבר בכל מקום באזור שלי.

רציתי לשאול שאלה ישירה,בטח במדינה כמו שלנו..שאלה קצת שטחית וקיטשית אבל אני חייב לשאול לדעתם של אנשים:
האם כסף זה הדבר הכי חשוב בחיים? אין לי עבודה,אני גר עם אמא ואחי הקטן.אמא כל הזמן מקללת ויורדת עליי ואומרת לי שאנשים בגיל שלי מתחתנים ויש להם כבר רישיון על מטוסים (ציניות) ואני כל היום נרקב מול המחשב..אבל אין לי פתרון.אני מתקשר לכולם,אני מתעניין והכל אבל נענה באופן שלילי כי גם רישיון אין לי.

אחי הקטן כל כך שונא אותי והיום הבנתי את זה כשראיתי שהוא קנה מקרר קטן לחדר שלו כדי שלא אגע לו באוכל,אנחנו לא מדברים כבר שנים כי ההצקות וההתנכלויות נהפכו לחוסר תקשורת שלא טיפלנו בה לצערי.אני לא שונא אותו,אבל אני מרגיש שהוא שונא אותי.הוא נגעל אפילו מלעבור ליידי.אני לבד,אני בלי חברים,המשפחה של אמא שלי כולם בזים לי ומרכלים עליי,כולם רואים בי בתור בושה.
אמא שלי היא כמו חברה טלפונית,אבל כשהיא מגיעה הביתה אין דקה שאני לא חוטף ממנה קללות וירידות וזה פוגע בי אבל אני לא מראה לה את זה.אבל היא תמיד טוענת שהיא אוהבת אותי,אני לא מאמין לה ואני באופן כללי לא מאמין באהבה.

אני לא בנאדם איום,אבל אמא ואחי כנראה חושבים שמשהו לא בסדר איתי.

בכל אופן,סליחה על החפירה אבל זה המקום באמת לדבר על מה שקורה איתך בלי שיישפטו אותך.אי אפשר לכתוב דברים כאלו בפייסבוק..
אז לשאלה שלי:
כסף-הדבר החשוב ביותר? חוץ מפעם אחת לא הייתה לי אינטרקציה עם אישה,אבל אישה לא תלך איתי כשאני לא מצליח למצוא עבודה.בלי כסף אף אחד לא תלך איתי.אז אני לא מנסה..
חברים שלי,מהילדות כולם התנתקו ממני כי אין לי עבודה,אין לי כסף..מעניין מה היה קורה אם פתאום היה לי סכום של כסף? פתאום הייתי מוקף באנשים,פתאום כולם היו רוצים להיות חברים שלי וכולם היו נותנים לי כבוד ותופסים ממני איש חשוב או משהו? אני בטוח שכן.
יש לי חבר מאוד טוב,מבריטניה הוא בגיל שלי ולומד דוקטורט בפיזיקה,וכמה אירוני ועצוב זה שבעולם של היום בנאדם שלא נפגשתי איתו פנים מול פנים יודע להגיד שהוא החבר הכי טוב שלי.גם כשאני זבל הוא מקשיב ונותן לי עצות ותמיד מאמין שאני אצא מזה בסופו של דבר..הכרנו במשחק רשת כשיום אחד הוא החליט להפסיק וללכת להגשים את החלומות שלו,אני עד היום משחק במשחק.באופן דיי אירוני גם במשחק אני לבד וגם שם מקניטים אותי.
אני לא איזה מישהו שלא יודע לעמוד על שלו,אני מקפיד לעשות ספורט 6 פעמים בשבוע כדי לצאת מהבית ולשמור לפחות שלא אגיע למצב גופני לא בריא.הדבר הכי לא בריא שאני עושה זה לעשן..

דבר אחרון שאני רוצה להגיד זה שאם מישהו רוצה לדבר מוזמן לשלוח לי מייל ואולי אם אנחנו גרים באותו אזור נוכל אפילו לצאת לבלות בלי לחץ כמובן.
אני קורא מקרים שהרבה יותר גרועים משלי,ואני רואה איך רוב האנשים פה כל כך אדיבים ונעימים וממש כמו חברים באים ומנסים לעזור מהזמן שלהם כשזה לא מובן מאליו.

אם הייתי כותב את זה בפייסבוק הייתי נהפך לבדיחה ומושא לצחוק...
תהיו אנשים טובים תמיד גם כשקשה! אם אתם רואים מישהו בבית ספר שלכם,בעבודה,בבר או סתם בחוץ לבד ומדוכדך..אל תתנו לו להיות לבד.תמיד תצאו מאזור הנוחות שלכם ותמיד תבדקו לשלומו או שלומה.אולי תהיו חברים טובים יום אחד ותצחקו על זה.
אני הייתי יושב לבד בבית ספר ואף אחד לא היה ניגש אליי,הייתי רוצה להיות בשביל מישהו כשלא היו בשבילי.כי זה לא נעים לחיות ככה..