היי אז הסיפור שלי הוא ככה. אני לא הילדה הכי שמחה בעולם בואו נגיד ככה. אבל מקור האושר שלי החל שהכרתי את החברה הכי טובה שלי שנטשה אותי בחופש הגדול שעבר (לפני כחצי שנה) ומצאתי את עצמי כל החופש הגדול יושבת בבית ובוכה, היא הייתה החברה היחידה שלי. כול החופש ישבתי וחשבתי מה אני אעשה שנה הבאה שתבוא ואהיה לבד בהפסקות ובכיתי ובכיתי ורציתי לעבור בית ספר וניסיתי אפילו לעבור. הכול! מאז. התחלתי לקום באמצע הלילה להתנשף כל לילה ולילה ולצעוק אמא תוך כדי שאני קמה. יושבת במקומות סגורים ומרגישה שאני לא מצליחה לנשום. שבאתי לאכול לא הצלחתי לבלוע. ומזה עבר חצי שנה ככה. עדיין. שאני יושבת במקומות סתם ככה עם כמה חברות (שדרך אגב השנה ניהיה לי יותר טוב והכרתי כמה חברות בבית ספר). ואני מרגישה שאני רואה שחור. פתאום אני שומעת את כולם בחלש. ממש הרגשה של לפני התעלפות. אם זה באוטובוס. בכיתה זה קורה לי תמיד ואני יוצאת בריצה. התייעצתי עם ההורים והם אמרו לי שזה רפואי. הלכתי ועשיתי בדיקות דם, הכל יצא תקין חוץ מלחץ דם קצת נמוך.
אני לא ילדה אופטימית. אני לא נהנת מהילדות שלי. אני רוצה עזרה. לשנות את עצמי. להפסיק את החרדה הזאת כי זה מקשה לי על החיים. (אם זה בכלל חרדה) אני מבקשת עזרה! כל תגובה פה חשובה לי אני אקרא הכל ואבחין! בבקשה בבקשה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות