אני לא מסוגלת יותר, אני מרגישה את זה בכל יום, פשוט בכל יום. את הכל. והכל ביחד יוצר מועקה בלב, ממש כמו חור שחור.
אני רואה הכל שחור, אני לא מצליחה לשמוח. אני בדיכאון וזה מלווה אותי פשוט! או שאולי זה לא דיכאון... אולי רק התרגלתי למועקה ולעצבות ועכשיו זה נראה לי כמו דיכאון, אני לא יודעת. אבל דבר אחד אני כן יודעת- שאני מחכה לרגע שאסיים את תפקידי על כדור הארץ. כבר נמאס לי.
אני לא מצליחה להתנתק מהעבר! אני לא מצליחה לגרום למועקה בלב להיעלם! ניסיתי כל כך הרבה פעמים לצאת לדרך חדשה, כל פעם אמרתי לעצמי ״זהו! את מתנתקת!״ אבל כמובן שבחיים זה לא הולך ככה, אז אני נכשלת!
״מה שלא הורג מחשל״ אצלי זה הפוך לגמרי , זה לא מחשל אותי וזה הורג אותי.
קשה לי כל כך, אני על סף קריסה . אני לא רוצה לקום מהמיטה יותר.
תמיד היה נשמע לי הזוי כשאמרו לי ״המצב ישתנה, אפילו בלי שתשימי לב״. איך בדיוק המצב משתנה?? אני פשוט קמה בוקר אחד ומתחילה לשכוח?? אני יסרת אונים כבר... כל עצה אפילו הכי קטנה תעזור לי, תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות