מה לעשות, לאן להפנות את פניי? איך יוצאים מכל הבוץ הזה?

וואו
אז אני לא יודעת מאיפה להתחיל.
אני עוברת תקופה ממש קשה בחיים שלי ,
התיכון לא הייתה תקופה קלה , היה לי ממש קשה חברתית ומשפחתית.
ההורים שלי גרושים , אבא רוב הזמן לא בקשר ,
לאבא שלי יש מחלת נפש עם התפרצויות מסוימות והוא היה פונה אליי ממש רק בתקופות ושהוא היה חייב עזרה , בשאר הזמן פשוט התעלמות.
לא צריך אותך - לא פונה אלייך.
אבא שלי הוא באמת האיש שפגע לי בחיים כלכך הרבה , הוא לא רצה שאהיה בעולם עוד לפני שהגעתי עליו , הוא בגד באמא שלי שהיא הייתה בהריון ואמא לעוד ילד גדול , הריבים עם אמא שלי מול העיניים שלי בילדות שנזרק אגרטל שכמעט פוגע בי ,
פתיחת משחקי מזל אצלו בבית עם בחורות שכל פעם עשקו אותו ועשו לו רע ,
תוך כדי המחלה איומים לדקור את אחי הגדול.
ואם כל זה לא הספיק , שיש עוד כלכך הרבה שזה לא ייגמר אם אפרט , אז הוא לא מקיים שום דבר מהסכם הגירושין עם אמא שלי ,
הם סכמו מזונות על סכום נמוך שלא התעדכן למדד עד גיל 21 , חייב לה עשות אלפים בעודה לקחה הלוואה שהם היו אמורים גם לשלם חצי חצי ..
הוא חיי את החיים שלו עם בת הזוג שלו חוגג כל היום ואנחנו חיים במצב שלפעמים גם אוכל אין , כששלחתי לו הודעה שבאמת קורעת לב , הוא אפילו לא טרח להשיב אליה.
מעבר לכך ,
בכל תקופת התיכון היו לי מספר חברות , שלהן יש עוד חברות אחרות וזה יצר מצב שלפעמים , אני לבד.
אני לא אחת ששותה ולא מעשנת , לא מתה על מועדונים הולכת כי החברים הולכים וכמה אפשר להיות בבית..
מבחינה לימודית בתחילת התיכון התהפכתי ממש , עד התיכון לא הייתי תלמידה באמת ובתיכון למדתי והגעתי ל33 יחידות עם מגמות והכל ..
כשהייתי בת 14 הכרתי בחור , לא היינו הכי בקשר והקשר חזר בהיותי בת 17 והוא 20 ,
הוא בא מבית דתי , היה לו קשה לקבל את זה שאני לא דתייה והוא לא ידע להכיל את זה אבל עדיין הייתה בנינו אהבה ,
אהבה שלא הרגשתי בחיים , היה לי קשרים זמניים , אבל לא מעבר שום דבר לא החזיק מעמד ,
היינו בקשר שמונה חודשים עד שבכלל התנשקנו , לפני זה הוא פשוט לא הודה שיש שם משהו מעבר לידידות, לא יודעת מה הסיפור שלו , הבחור מתוסבך ומתסבך.
זה נמשך משהו כמו 3 חודשים שהיינו בקטע יחסית רציני ,
החברים שלו ידעו מי אני מאז ומתמיד - ממנו (אנחנו גרים באזורים שונים הוא ישוב אני עיר אבל רבע שעה נסיעה באוטו והוא תמיד היה מגיע אליי)
וחברות שלי כמובן ידעו ..
יצא לנו לצאת למועדון פעם עם חברים שלו פעם עם שלי , ללכת לקניון , לים תמיד בלילה ביחד הולכים והכל , הוא יותר היה רוצה לצאת ואני יותר הייתי בעד השקט שלי - בשאר הזמן הוא היה בא אליי בימי חמישי ואו מוצ״ש ,
הוא דתי לפי דעתי כזה הוא משק דת בצבא אבל יוצא למועדונים וכזה ..
היינו ישנים ביחד , כן היה מגע מיני אבל לא שכבנו, הוא ניסה אבל הוא ידע שאני בתולה ואני כמעט בטוחה שגם הוא היה..
אהבתי אותו אהבת נפש , כמו שלא אהבתי בחיים שלי , היו לנו תקופות של הפסקות קשר עוד לפני שנהיה בנינו משהו יותר רציני , ולפני חודש וחצי הייתה לי תחושה שלא אכפת לו ממני כבר אחרי כמה ריבים.
הייתי בבית חולים העלתי את זה לסטורי באינסטגרם הוא ראה את זה והיה באיזשהו בר ולא הגיב על זה , בדיעבד הוא טוען שהוא דפדף בסטורים ולא באמת ראה או שם לב ,
ואני כלכך נפגעתי כשהוא לא הגיב לזה שפשוט חתכתי לגמרי .
אחרי חודש של חוסר קשר , שהוא אפילו לא ניסה להבין למה אני לא מדברת איתו, הוא פתאום הוריד לי עוקב והוריד אותי מהעוקבים שלו , בכיתי כלכך חזק והייתי חייבת להבין - למה ? שלחתי לו הודעה והוא פשוט טען את כל טענותיו על היום ההוא שהייתי בבית חולים ואמר שאנחנו אף פעם לא באמת מנתקים את הקשר והוא רוצה באמת לנתק וכלום כבר לא היה רלוונטי עבורו .
לפניו הייתי מאלו שמסוגלות לצאת עם מישהו להפרד לצאת עם חדש , לא היה לי יותר מדי סנטימנטים - כן היה 2 שכאב לי אחריהם אבל לא ככה .
אני נמצאת בדיכאון עמוק מאז שהוא לא לצידי , הוא חסר לי ,
חסר לי המישהו הזה שהיה בא אליי ב9 בערב יום חמישי ונשאר לישון עד 5-6 בבוקר , החיוך שלו הפנים , הגוף , השיתוף היום יומי , אני באמת כלכך אוהבת אותו וזה פשוט לא מרפה , אני בוכה כל יום עד שאני נרדמת .
אמא שלי עובדת במשמרות לילה ואח שלי סוהר , יוצא לי הרבה להיות לבד - יותר זמן לבכות בחופשיות .
אמא שלי באמת עושה הכל בניסיון לפרנס ולהתמודד עם החיים הלא קלים שלנו .
אבל מאז שהוא הלך וקצת לפני - כבר לא יודעת אם זה קשור אליו ,
הרבה זמן שאני כל הזמן לא מרגישה טוב , כאבים בלב , בחזה , ומה לא.
הלכתי לרופא לב שאמר שיש לי משהו מזערי , לא משהו שמטפלים ולמעשה אין לי כלום.
בילדות גם הייתה לי אסטמה ועדיין יש לי קשיי נשימה..
בנוסף , חשתי גוש בשד והלכתי לבדיקה שצריך להמתין לתשובה ואני ממש מתה מפחד שיתגלה שזה סרטן.
יש לי בעיית דימוי עצמי ממש גבוהה שלא מקלה על המחייה היום יומית שלי , יש לי בעיה של שיער הפוך , מתבטא באמת בכל האזורים .
אני לא הולכת לים כבר שנים !
תמיד בתירוץ של אי אהבת הים.
אני חיה חיים שהם לא חיים.
ביום שני הקרוב , 22/07/2019 אני מתגייסת לתפקיד מזכירה רפואית , טירונות 02 רגילה , אני ממש מפחדת מזה ,
גם כי אני ממש מרגישה לבד בזה ובתקופה כלכך קשה וגם מהקטע של המקלחות עם עוד בנות , זה לא נעים לי עקב בעיותיי .
אני מרגישה שהדבר היחידי שנשאר לי בחיים זה החדר שלי המיטה שלי ואני לא רוצה לצאת מפה ופתאום תולשים אותי מפה לטובת שירות צבאי , אני שבורה לגמרי.
אני לא מפסיקה לבכות , כל יום כל היום , מנסה שלא יראו .
אם זה לא מספיק אח שלי הגדול קבע עבודה על יום הגיוס שלי - כנראה שממש לא עניין אותו ואמא שלי גם לא נוהגת , אני באמת לא יודעת איך אני מגיעה עם מזוודה ובחום הזה לבקום..
אני מפוחדת , בודדה ולא אשקר שעבר לי בראש לוותר על חיי לא מעט פעמים.
אבל הפחד ממה שיהיה אחרי החיים , לא נותן לי לוותר.
אני כן מאמינה מאוד באלוהים , ואני מתחננת אליו כל פעם מחדש שיעזור לי , כי באמת שכל החיים שלי הפוכים.
אבל אני באמת לא יוצאת מזה.
אני לא יודעת מה לעשות ,
לאן להפנות את פניי.
התגברות על אב לא נוכח שעושה רע למשפחה ,
על מצב כלכלי קשה ,
על חוסר קשר עם אחי הגדול ,
על כאב הלב ושבירת הלב ,
על חוסר מוצלחות בעבודות זמניות שעבדתי בהן , כי איך אפשר להתרכז במשהו כשכולך קורס ?
על הקושי החברתי ,
ועכשיו גם הצבא.
גם אם אף אחד לא באמת יקרא או יגיב , אלו דברים שהייתי חייבת לפרוק והפלטפורמה הזאת עזרה לי לפחות בזה.