להמשיך ולקוות לטוב
אז ככה אני בן 29, הרבה שנים התרחקתי ממערכות יחסים והיה לי טוב לבד, אני נראה טוב (לפי הצומת לב שאני מקבל) והלך לי מצויין עם בנות, תמיד הייתי אומר ומצהיר שאני לא מחפש להיכנס לקשר רציני שאני בשלב של בניית הקריירה, לא הייתי מניאק תמיד הייתי כנה בחלק הזה והאמנתי שטוב לי להיות לבד בשלב הזה של החיים. עד שהגיעה האחת שפשוט הצליחה להפיל אותי מהרגליים, לרצות להיות כל היום, לרצות להשקיע בה. ובהתחלה זה היה הדדי עפנו אחד על השניה כבר אחרי שבועיים הכרנו זה את זו למשפחות והיה חיבור טוב עם המשפחות. דיברנו על לעבור לגור ביחד, על העתיד וראיתי את עצמי בונה איתה עתיד. כשהכרנו היא סיפרה לי שבני הזוג הקודמים שלה היו אובסיביים מדי, מנעו ממנה לצאת מנעו ממנה ללכת ללמוד ולהצליח בזכות עצמה בחיים. החלטתי שעל הטעיות שלהם אני לא חוזר וחא הייתי אובססבי כשרצתה לצאת עם חברות והייתה שואלת אותי הייתי מפרגן ואומר שחשוב שלשנינו יהיו חיי חברה, כשסיפרה לי במה היא רוצה לעסוק בחיים תמכתי בה ועודדתי אותה ללכת על זה. רציתי להעצים אותה ובאמת בהתחלה הכל היה מושלם... עד שיום אחד היא נכנסה לדיכאון זה קרה אחרי חודשיים ביחד, בקושי יצאה מהמיטה בקושי דיברה כל ההיי המטורף שהיה לה נעלם. אחותה אמרה לי שהיא לא רגילה לגבר טוב ואולי זה מה שגרם לה לבלבול הזה שהיא יצאה רק עם מניאקים לפני וזה הטיפוסים שהיא בדרך כלל נמשכה אליהם. היום אנחנו עדיין ביחד והיא עדיין בדיכאון בקושי מדברת כששאלתי אותה אם היא רוצה להיפרד היא לא ענתה, אבל קשה להישאר במצב ואני לא יודע מה לעשות. בינתיים החלטתי לתת לה קצת זמן לעצמה והיא הסכימה שזה טוב לנו. אבל מה עושים מכאן?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025