השאלה קצת מורכבת אז אני אסביר את מה שעומד מאחוריה
אני בת 20, ניהלתי מערכת יחסים של שנה וחצי (לפני שנה וחצי היא הסתיימה), ועוד פה ושם ניסיונות לקשרים, שלא הצליחו מסיבות הגיוניות של חוסר התאמה, ציפיות שונות וכו'. בקשר הרציני הגדול שלי למדתי המון, אהבנו מאוד, נמשכנו מאוד. אבל הזמן עובר ועובר ואני לא מוצאת את עצמי מגיעה לריגוש המטורף הזה שקשר טוב גורם למי שנמצא בו. למשיכה, לגעגוע, להתמכרות הזו לבנאדם ולמה שהוא גורם לך.
ולפעמים התחושה של הלבד ושאני לא מוצאת את השותף לדבר הזה גורם לי לחשוב שזה פשוט כי אני לא ראויה.
משהו בתקופה הגדולה של ה"אין חבר" משאיר אותי עם הרבה מחשבות בעיקר שליליות על עצמי, אולי אני לא מספיק (טובה/מצחיקה/חמה/כנה/אמיצה) בשביל ליצור את ההזדמנויות. אולי בכלל לא מגיע לי להיות מאוהבת, כי אני רואה אנשים מסביבי ומרגיש כאילו כולם בחוץ מאוהבים, חרמנים, מתאימים ומממשים את האהבה שלהם ורק אני כמו איזה עלה יבש. זה מבאס, אני מבינה שזה בראש ושאם אני אמשיך לחשוב ככה זה ימשיך עוד הרבה זמן, או שאני אפתח איזו תלות בבן זוג הבא שלי (מה שאני לא רוצה)
בקיצור מאוד זקוקה לשינוי בגישה, לרענן את התפיסה שלי, לשנות אותה.
אשמח אם תגיבו בלי לשפוט, אני באמת מנסה לא להיכנס למקום של רחמים עצמיים ולהיות רציונלית כמה שאפשר
תודה ושבת שלום
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025