אהלן,
אתחיל בזה שתמיד חשבתי שאני ילד רגיש עם דימוי עצמי קצת נמוך , עם זאת תצמיד היו לי חברים, לא ויתרתי על בילויים, היו לי מערכות יחסים עם בנות.
הגדרתי את עצמי כאיש של אנשים.
שירתתי 5 שנים בצבא כלוחם. לא יודע למה אני מציין את זה, אולי כי זה הדבר האחרון שעשיתי שהייתי גאה בו.
בגדול אני לא מאושר כבר הרבה מאוד זמן,בשנתיים שאני משוחרר עברתי המון, אני יכול להגיד שזה התחיל מבילבול של אחרי צבא של מה לעשות עם החיים שלי, מה ללמוד ובמה לעבוד, ועברתי כל כך הרבה מקומות עבודה מתוך מקום של סקרנות ובאמת לחפש מה מדבר אלי. החל ממכירות בטלפון ועד למנהל בר באירועים. נפרדתי מבת הזוג שהייתה לי אחרי קשר של 4 שנים.
מה שקורה איתי בחודש - חודשיים האחרונים זה התדרדרות בביטחון העצמי, תחושה שאין לי מה לתרום לסביבה שלי ואני בעצם מסתגר בבית, בחדר. לא עונה לטלפונים (שם אותו על מצב שקט)
התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני חודש, שכל מה שהפסיכולוג אומר זה שאני בדיכאון ובגלל זה אין לי חשק לכלום.
אני לוקח ציפרלקס ונעזר בקלונקס בשביל להרדם..
אני מוקף באנשים שאוהבים ודואגים לי. משפחה חברים. אבל אני פשוט לא יכול לשאת את הקירבה שלהם אליי כשאני במצב כזה. שאני חסר אנרגיות. שאין טעם. שאני לא מאמין שאני יכול להיות שמח. אני לא מצליח לחשוב על מה לדבר איתם, אני פשוט בורח לחדר ומסתגר עם עצמי.
אמא שלי עושה הכל בשביל שארגיש יותר טוב, היא בערך הבן אדם היחיד שאני עוד מרגיש בנוח איתו לשתף מה אני מרגיש.
אני עובד במקום חדש בתור ברמן, כי אני דיי בסדר בזה.. אני מפחד ממה יחשבו עלי, שאני מתבודד ולא חברותי. אני באמת נמנע מלפתח שיחות.. אני מרגיש שהמוח שלי ריק פשוט. אני מסוגל לשבת עם עוד בן אדם ולא להוציא מילה.. זה ירגיש לי מוזר אבל באמת שאני לא מוצא חשק להאתמץ ולהתעניין.
פשוט לא מצליח להבין מה עובר עליי..זה הכי מתסכל שאני מרגיש שאין סיבה להרגיש ככה. ואני מבין שאני פוגע בעצמי.
אני לא חושב שיש למישהו תשובה פה, פשוט רציתי לפרוק קצת ולראות את הדברים כתובים אולי זה יעשה איזה שינוי, ואולי הזדהות של מישהו גם תעשה משהו.. בכל מקרה תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות