מתוסכל, שבור ואובד עצות, לא מצליח להוציא אותה מהראש שלי, להמשיך לנסות?

אהלן, שמי אדיר בן 29 .
שמתי לב שאתר הזה מספק תשובות בכול תחומי החיים, תשובות עיניניות וטובות הייתי אומר אפילו ,אז הייתי חייב לעלות נושא שנוגע עליי ומאוד מעיק לי .
אנסה לתמצת ולנסח בצורה שהכי תשקף את מה שאני מרגיש .
יש מישהיא שעובדת איתי בעבודה , בת 18 , בתפקיד אחראית משמרת שעם הזמן , תפקיד שקיבלת עקב היותה מקושרת להנהלה במקום שבו אנחנו עובדים (חודשיים מאז שהגיע לעבודה ) התחלתי לפתח רגשות כלפיי וזאת לאחר כול מיני שיחות קטנות במהלך העבודה , שיחות כמו " בן כמה אתה " ... ועם " יש לך חברה " .. מצידה .
לאחר שבוע בערך הצעתי " אזרתי " אומץ כמו שאומרים והצעתי שעם היא רוצה " לשבת " אחרי העבודה לצאת , היא ענתה לי באותה רגע שהיא לא יודעת כזה ואז אמרתי לה " אז כן אילו " ואמרה "לא "
והסיבה מבחינתה הייתה שהיא קיבלה הוראה מפורשת מאבא שלה לא לקיים מערכות יחסים בעבודה ( כמו שציינתי קודם לכן על פשר התפקיד שלה לגיל אבא שלה הוא זה מקושר להנהלה) באותו רגע " גילגלתי" עיניים יעני בקטע שעם היא ממש הייתה רוצה לצאת וכאלה זה לא מה שהיה מונע ממנה ובסופו של דבר מסתבר שזה באמת הייתה הסיבה למרות שאין לדעת מה באמת עובר לה בראש.
מאז אותה תשובה שלילית שקיבלתי ממנה , לא מצליח להוציא אותה מהראש שלי , כול היום חושב עלייה בזמן עבודה אחרי עבודה . כול דבר קטן מזכיר לי אותה בקיצור התאהבות כמו שאומרים וכול מה שנילווה למילה התאהבות .
ואני פשוט לא יודע מה לעשות במצב הזה , או שאני אומר לי לעצמי אולי בגלל שאני בסביבת עבודה של שנים מבוגרות ואין בחורות צעירות יפות וחמודות חוץ ממנה אז היא כיאלו בולטת יעני עם היו עוד לא היית מסתכל עלייה אפילו או התאהבות זה התאהבות לא משנה מה . הגעתי למצב שאני אומר לעצמי " עזוב שתחרר ממנה " כולה ילדה קטנה תראה מה היא גורמת לך להרגיש .
נסיתי פשוט להדחיק אותה מהראש לא להסתכל עלייה במהלך עבודה לא לנהל איתה "סתם " שיחות קטנות כאלה שרק להסתכל עלייה אני נשבר .
חשוב לי לציין שעוד 3 חודשיים היא מתגייסת ,וגם עד אז שבסופו תתגייס ותאלץ לעזוב את העבודה אני יצא בהרגשה לא מוסברת של מין סבל כזה ושלא יצא לי ממנה כלום בסופו של דבר, ומה עליי לעשות בשביל לשכוח אותה ולהוציא אותה מהראש שלי כי כלום אבל שום כלום לא יצא לי לאור העובדה שציינתי לפני שהיא לא תוכל לנהל מערכת יחסים בגלל " הבקשה" של אבא שלה.שכחתי לציין שאין בכוונתי לחכות 3 חודשים שתתגייס ואז שלא תיהי בעבודה כבר אז "כיאלו" אני אוכל לצאת איתה וכאלה כי במהלך הזמן עד הגיוס אין בכוונתי לנהל שיחות אפילו עם אני ידע מראש שאני כן אוכל לנהל איתה קשר עם סיום העבודה שלה כי זה פשוט לא הגיוני לחכות 3 חודשיים.
האמת שקצת חפרתי אבל הייתי חייב לשפוך זה נשמע קצת ילדותי לגילי ומקווה שניסחתי והסברתי את עצמי כמו שצריך . שגם לא אקבל עצות לפחות עליתי את אשר הליבי.
תודה מראש לכול העוזרים .