אובד עצות. לעזוב, או להישאר?

אני יוצא עם מישהי בערך ארבעה חודשים. היום אנחנו קוראים ומגדירים אחד את השנייה כזוגיות. מעבר לכך, אני גם מרגיש שאני אוהב אותה, עם כל הדברים שכרוכים בדבר. לאורך כל מערכת היחסים שלנו הרגשתי שהיא מאוד סגורה, לעתים קרה, לעתים לא משתפת. לעתים קצרה. פעם אחת, כשהרגשתי תחושה אמיתי שאני לא רצוי בה, ושאלתי אותה אם הכול טוב, היא הנהנה ואמרה שהכול בסדר. ביצעתי מעשה *לא מוסרי* אני יודע, שמעולם לא ביצעתי אותו לפני - וחיטטתי לה בנייד. בהודעות עם חברות שלה. שם היא כתבה, שהיא לא סגורה לגביי, שהיא לא מרגישה כמו שהרגישה עם האקסים שלה וכו'.
נפגשתי איתה, התוודתי, ונפרדנו. באותו יום היא בכתה, אמרה לי "הבטחת שלעולם לא תעזוב אותי". כאב לי עליה, נתתי עוד סיכוי, היא התנצלה ואני התנצלתי גם.
מאז מערכת היחסים ידעה תמורות, עליות וירידות. ולפני כמה ימים כתבה לי הודעה מאוד מרגשת שבה היא אומר לי שהיא אוהבת אותי, שאני הכי מיוחד, שהיא תמיד כאן עבורי. שאני קסם.
הלב פעם בחוזקה, אבל כבר בעבר היא אמרה לי דברים זהים, והכול היה לא בסדר גם כשהיא אמרה שכן בסדר.
נחשפתי להודעה שהיא שלחה לחברה שלה. היא טוענת שהיא מרגישה שהנתינה שלנו שונה, שזה דיל ברייקר, שמאכזב אותה שכשאנחנו יוצאים היום היא לפעמים משלמת, ולפעמים אני, שזה שוויוני - ולמען הפרוטקול מעולם לא הקדשתי לזה תשומת לב, אני מרגיש שאני נותן ממני הכול, קונה עבורה מבלי להתחשבן. היא כתבה שעבורה זה "דיל-ברייקר", שהיא מבולבלת. ודבר אחד טובה היא לא כתבה עלי. למשל, "אני מאוד אוהבת אותו. וטוב לי אותו, למעט...". או משהו בסגנון.

זה היה באותו היום שהיא כתבה לי את ההודעה המרגשת.
אני לא יודע מה לעשות. אני באמת ובתמים אוהב אותה. ניסיתי לפתוח איתה את העניין הזה, אמרתי שכל אחד יקח דקה וחצי ויפתח את שעל ליבו על האחר, והיא הפצירה בתוקף שהכול טוב בינינו. ששום דבר לא מפריע לה.

אני מרגיש שהיא מדברת איתי בשני בקולות, ואני אשכרה מפחד להיפגע. אני לא יודע ממה זה נובע, אני לא יודע למה להאמין או לא. אני מבין שגם בסיפור הזה אני יצאתי לא בסדר, בלשון המעטה. אבל לאחר שנחשפתי להודעות - אני פשוט לא מצליח להתעלם מהן.

האנומליה הזו מתעתעת בי בעמימותה.
תודה לכל מי שקרא עד לכאן. מודה מקרב לב.