נתתי את כל כולי, ספורט אינטנסיבי, ארוחה אחת ביום (בתקופת השיא זה היה אפילו פחות מזה), לא ויתרתי, עברתי לילות ללא שינה ולמרות זאת כלום לא עזר. אני בת 15 ואני 1.62 בתקופתי הרזה ביותר שקלתי 45/44 משקל שלבנות מסוימות יהיה נורמלי ואפילו גדול מדי, מאז השיא ניסיתי להפסיק אבל זה לא צלח. היום, כמעט שנתיים אחרי שהתחלתי חזרתי כמעט למשקל ההתחלתי (כמעט 50 קילו) ולא למדתי כלום. אני עדיין שונאת את עצמי אולי יותר מתמיד, מרגישה האדם הכי מכוער בעולם מבפנים ומבחוץ וכנראה צריכה להתנצל לכל מי שסובלמלראות את המראה הזה מדי יום. אני כבר לא יודעת מה לעשות הרסתי לעצמי את העתיד כי החלום שלי הוא משפחה וילדים אך לעולם לא יהיה גבר שיתפשר על להיות איתי למשך שארית חייו ואת הסיכוי לילדים הרסתי ברוב טיפשותי עם הפרעת האכילה שלא עזרה בשום דבר. אני רוצה לבקש אם אפשר בלי תגובות שנאה כי זה יהיה האישור הסופי לחוסר יעילותי, אחרי הטקסט הארוך והמייגע הזה שכנראה לא נקרא על ידי אדם אחד אפילו הגעתי לשאלה, מה לעשות? איך להמשיך? האם להפסיק ולהסתכן בשנאה עצמית גדולה עוד יותר? או להמשיך בדרך הבטוחה והנוחה תוך כדי ויתור על עתיד ואהבה? כדי להבין עד הסוף את מצבי, אנא דמיינו את הילדה הכי נוראית רעה שמנה ומכוערת שאתם יכולים, זו אני.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות