שלום
אני נשואה 15 שנים + 2 ילדים. מכירה את בעלי 21 שנים. אף פעם לא הסתדרנו, כשהיינו רבים היה מקלל ומנבל את הפה...הייתה אהבה גדולה והתחתנו. אני מבחינתי חשבתי שהוא ישתנה אחרי הנישואים. מיום שהתחתנו ועד היום כל מריבה קטנה הופכת למשהו ענק. הוא מקלל , משפיל, עושה תנועות עם הידיים. הוא אדם לחוץ ובקלות יוצא מדעתו. אני לא טלית שכולה תכלת, לפעמים אני מתגרה , לפעמים אני "חופרת" , לפעמים גם אני משפילה בחזרה. מאסתי מחיי "הנישואים" האלה. יש מעט טוב (ואז הכל מקסים) ויש הרבה רע ואז אני פשוט כבויה. אני רוצה לציין שאובחנתי ע"י פסיכיאטר כסובלת מ- OCD (התנהגות כפייתית) ושאני נוטלת כדורים. כשאנחנו רבים הוא יכול לקרוא לי : "מטורפת, לכי תשתי כדורים" , שלא לדבר על שלל המילים שאפילו לא נעים לי לכתוב אותם. הילדים שלי די גדולים: 15 + 7, הם שומעים את המריבות, וגם להם ממש נמאס. הילדה שלי מתה מפחד שנתגרש , אך מצד שני אני חוששת להם שהם שומעים כל היום מריבות ושהמריבות נמשכות לפעמים גם לשעות שהם ישנים והילדה אומרת לי בבוקר ששמעה הכל. אפילו בטיולים משפחתיים אנחנו רבים. גם עכשיו : הילדים רוצים שניסע שטיול , אנחנו רוצים אבל כל הזמן רבים ורק הסיוט הזה של "להיתקע" שם ביחד.
מצד אחד אני רוצה לפתוח תיק ולנסות לשקם את חיי, מצד שני מרגישה חלשה להתחיל לפעול, פוחדת על איך הילדים יקבלו את זה, פוחדת על איך אתמודד. מרגישה ממש חוסר ביטחון... שאולי באמת משהו אצלי לא בסדר.. אני רוצה לציין שאני עובדת ומבחינה כלכלית אני מאמינה שלא תהיה לי בעיה להסתדר לבד...מאוד חוששת...אשמח לתגובות
תודה ויום טוב לכולם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות