היי לכולם.
נכנסתי לפני כשלושה חודשים לזוגיות חדשה עם גבר (אנחנו זוג גאה :) ).
התקופה של הקורונה גרמה לי להפסיק לעבוד, והבן זוג שלי עובד כרגיל.
הזוגיות שלנו מדהימה, אני אוהב אותו ברמות מאוד גבוהות וגם הוא אותי ויש לנו פתיחות גדולה כלומר משתפים אחד את השני על הכל ואם יש חששות או סתם משהו שמפריע ישר מדברים על זה ופותרים.
העניין שלי הוא קודם כל המרחק. יש לנו נסיעה של כ-45 דקות בין אחד לשני. אנחנו משתדלים להיפגש סופשים ולפעמים גם באמצע שבוע אבל בגלל שהוא עובד הרבה אז לא תמיד מסתדר יותר מזה.
זאת זוגיות ראשונה שלי ואני לומד תוך כדי תנועה. כן היו לי התנסויות עם גברים לפני כן ואני מאוד מנוסה באינטראקציה עם גברים בעיקר במיטה, אבל מבחינה רגשית אני חווה דברים איתו שאף פעם לא חוויתי.
יכול להיות שאני מאוהב או שמסיבה אחרת. כל הודעה שלו וכל שיחה שלו גורמות לי לפרפרים והמילה הכי קטנה שהוא שולח לי יכולה לעשות לי את היום.
אבל באותה נשימה אני מרגיש שאני מפתח סוג של תלותיות. יכול להיות שבגלל שאני כרגע לא עובד אני פשוט כל היום חושב עליו, על כמה אני רוצה להיות איתו, כמה אני אוהב אותו. זה נשמע נחמד אבל העניין הוא שזה גורם לי להיות בדאון עצם המחשבה שאני לא איתו. וגם כשאני איתו ומבין שעוד מעט אנחנו נפרדים לעוד שבוע אני מתחיל להתבאס. אני מכור לחום ולגוף שלו והגעתי למצב שאני לא יכול לחשוב על עצמי בלעדיו.
אני לא חושב שזה עושה לי טוב העניין הזה (לא הזוגיות, אני מתכוון למחשבות האלה) ואני ממש רוצה לנסות
לפתור את זה.
אני אוהב אותו אבל יש גם את החיים שלי בפני עצמם ואותם אני לא מצליח כל כך לנהל בלי להתעסק בו וזה מאוד מפריע לי.
יש למישהו עצות?
תודה רבה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025