התקופה הזאת לא קלה לכולנו ואני מודה שבגל הראשון הייתי מהלחוצים יותר, בקושי יצאתי מהבית, אני גם גרה עם ההורים ולכן אני נזהרת יותר בגללם.
אבל עכשיו בגל השני כבר למדתי לחיות עם כל הצער עם הדבר הזה מניחה כמוכם גם.
אבל קשה לי כבר- אין בילויים- אין כלום- אין טלפונים כל אחד לעצמו. אני ממש מרגישה לבד פתאום כאילו הטלפון שקט ויכול לעבור ימים שלמים מבלי שאקבל הודעה ממישהו.
אני בקשר עם חברות טובות אבל כל פעם שמנסה לגשש מה איתן אולי יש סיכוי למפגש ( לא גרים באותה העיר) אז להן כבר יש תוכניות , אז נקבע לפעם אחרת. ואני יודעת שזה לא מרוע של סינון שהן מורחות אותי-אני רואה בסטורי באמת הן יוצאות ויושבות עם עוד חברות אחרות. יש להן מן חבורה שכזאת ולי אין אני כל פעם עם חברה אחת. ואז יוצא מצב שכל פעם "החברה" הזאת כבר נפגשה עם החברות שלה.
זה פשוט סתם ממש מעיק בלב לדעת שלהם יש גם תוכניות אחרות ויש עוד חברים ואני כאילו יחידה שרודפת לקבל מהם יחס.
אני ממש מרגישה לבד פתאום לאחרונה - חסר לי מאד בנזוג - חסר לי מאד יציאות עם חברות. ונניח לקחתי לי חופש היום כי חשבתי שאעשה משהו אבל אין לי מה לעשות. אני יודעת שזה נשמע כאילו אני שיא המתמסכנת עכשיו אבל זה המצב ואני פורקת כדי לנסות לשחרר.
* אין טעם לכתוב לי " קחי את עצמך וצאי לבלות לבד" אני לא ניידת אני תלויה בתחב'צ ובתקופה כזאת אני צריכה להיזהר בגלל ההורים.
עוד מישהו שמרגיש ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות