אין לי חברים.
לאט לאט אני מתחילה להפנים ולהודות בזה.
אני בן אדם סבבה בסך הכל.
אבל עברתי המון, והשתניתי המון.
וזה מרגיש כאילו אין חיבור עם החברים הישנים או בכללי עם הסביבה שהכרתי.
אני נראית טוב מבחינה חיצונית, ובפנים אני מאוד רגישה. אני עמוקה, אוהבת אנשים טובים שלא עסוקים בלרכל כל היום.. אנשים מעניינים וספונטניים.
מבחוץ זה נראה כאילו הכל טוב ושאני עם ביטחון וסתם פשוט מתרחקת כי אני "סנובית"
אבל זה כל כך עצוב כמה שזה לא נכון.
תבינו, לפני כל זה הייתי המרכז של העניינים, הבחורה שלא יכולה לסתום את הפה ולאו דווקא בקטע רע, הייתי חברמנית ומצחיקה ממש. אף פעם לא משעמם.
אבל כל כך השתניתי מאז בצורה קיצונית שאני כבר לא מכירה את עצמי אבל בדרך לקבלה עצמית.
אז אני מנסה להמשיך בוייב הזה כי אנשים קולטים שאני כבר לא ממש אני, די מוזרה אפשר לומר. (ביחס למה שהם כל החיים הכירו).
אני פשוט בודדה מאוד.
כל היום בחדר.. מנגנת בעיקר. רואה קצת נטפליקס. עובדת גם מהבית ככה שאין יותר מדי אינטראקציה עם העולם.
אני גם מרגישה שנהייתי ממש חרדתית.
זאת אומרת בגלל שאני לא יודעת איך "לאכול" את עצמי ואיך אנשים יגיבו לעצמי החדשה, ממש קשה לי להיות בחברה עם המון אנשים, אפילו אחד על אחד מרגיש לי לא כל כך בנוח וגם עם המשפחה שלי שאיתם הסיפור עוד יותר מורכב.
תודה לכל מי שהגיע עד לפה. אשמח לדעתכם..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025