הכסף עיוור אותי, הייתי עבד, אני רוצה לצאת לחופשי ושרויה בדכאון, איך להתמודד?

רוצה להגיד שבתור ילדה לא היה לי כלום
ההורים שלי הם לא היו הורים שהיו לוקחים אותי למקומות, תמיד הייתי מקנאה בילדים שאוכלים המבורגר וכאלה, וההורים שלי אפילו טיול שנתי לא יכלו לממן לי. אני בעצמי קניתי לעצמי מיטה חדשה כי שלי הייתה שבורה לחלוטין בגיל 16, כי הם לא טרחו לקנות. משפחה הרוסה שכל שני וחמישי היו מנתקים את החשמל בבית ואוכל במקרר אף פעם לא היה. היינו צריכים לבקש מהדודה סיר של אוכל בשביל שיהיה מה לאכול בצהריים
אני בחורה שבעברה הייתה ספורטאית טובה, בחורה לא חומרית ולא פזרנית ואישה כזאת שאוהבת מוזיקה רגישה ולקרוא סרטים, אפילו היה לי חלום להיות רופאה ולעזור לאנשים, הייתי נפגעת מכל דבר מכל גבר שזרק הערה ודי מנודה חברתית
זה סוג של מסביר למה אני השתגעתי והתחרפנתי בזמן האחרון
תמיד חלמתי להיות עשירה, לא חשבתי על שום דבר חוץ מכסף, מגיל 16 כשהתחלתי לעבוד והבנתי את הכוח של הכסף, שהצלחתי לקנות לעצמי בגד יפה, ללכת למסעדה פעם ראשונה בחיים. זה היה בשבילי מטורף
בזמן הצבא שהיה ממש לא משמעותי והשתחררתי אחרי חצי שנה הייתי במצב רע, בדכאון ובכעס על זה שאין לי כסף למרות שאני עובדת, הלכתי וקראתי ספרים בנושא רעיון מסוים ולמדתי המון דברים שאני לא אגיד למה זה קשור כדי לא להזדהות, עבדתי בחנות בגדים כדי להרוויח קצת כסף ותוך כדי למדתי נושא מסוים ואז נהייתי עצמאית ועזבתי את החנות, ונהיו לי לקוחות והצלחתי יפה מאוד - עבדתי כל היום מ8 בבוקר עד 3 בלילה וכל הזמן עם היד על הדופק, הרבה פעמים גם התמוטטתי נפשית מלחץ ופינו אותי לבית חולים מרוב עבודה
הייתי כמו מכונה שעושה כסף ואז מבזבזת אותו
הולכת 3 פעמים בשבוע למסעדות יקרות לבד או עם אחי, קונה לבית אוכל בכמויות מהסופר של כל האוכל הכי יקר בסופר שאף פעם לא יכלנו לקנות, שופינג, חופשה באילת בסוויטה שעלתה לי 12 אלף שקל, והכל בזבוזים ובזבוזים לפצות על כל העוני והרעב שחוויתי בילדות
והכי מצחיק? שתוך כדי חופשה אני לוקחת לפטופ ושוכרת רכב כדי להגיע ללקוחות חדשים ולעבוד- לא באמת נחתי
היה לי מאוד קשה, בלילות לא הייתי ישנה מרוב עבודה וכל פעם שהפסדתי לקוח וכסף התעצבנתי, הייתי גם מקנאה באנשים שהיו מרוויחים יותר ממני ומצליחים יותר.
אחר כך הגיעה הקורונה ,זה השפיע עליי מאוד בעסק ואני הרווחתי ממש כלום, הייתי צריכה לחיות על חסכונות אבל גם סוף סוף היה לי שקט, יכלתי לישון 8 שעות ביום שזה הכי הרבה שישנתי ב5 שנים האחרונות, פתאום לשמוע מוזיקה טובה כמו פעם, פתאום הבנתי כמה שטויות עשיתי- כמה רדפתי אחרי הכסף ואחרי אוכל במסעדות כמו מפגרת, והחלטתי להפסיק לעבוד במה שאני עושה ולסגור את התיק שלי במס הכנסה והודעת לכל מי שאני עובדת איתו שאני עוזבת, וזהו לחיות על החסכונות המועטים שחסכתי. אני רואה את החשבונות של פעם ואני בשוק מעצמי- כמה גועל, ללכת לקניון ולבזבז 3 אלף שקל על בגדים שבכלל לא לבשתי הם בארון עם טיקט עדיין!, כשבתור ילדה הייתי שמחה אם היו קונים לי חולצה ב50 שקל כאילו זה הדבר הכי משמח בעולם. והייתי בזה לאנשים פזרנים ובזבזנים ובסוף הפכתי לאחת כזו.
כמובן שגם יש צד חיובי שעזרתי להורים שלי לשלם חובות ולשלם חשבונות ועכשיו יותר טוב לנו בבית, אבל יכלתי לעשות זאת גם בעבודה רגילה ולא עבודה שלוקחת ממך כל צלם אנוש
אני מרגישה אבודה עכשיו - לאן ללכת?אני רוצה חופש מהכל, רוצה לחיות בפשטות ובלי לחץ וחרדות מכסף ומאנשים