אני לא רואה סיבה להמשיך לחיות.
אין לי חברים שאכפת להם ממני
ההורים שלי מעדיפים את אח שלי על פניי שתכלס אני מבינה
המורים בבית ספר שונאים אותי
ואין אף אחד בעולם הזה שאני סומכת עליו במאה אחוז
קשה לי להרגיש ולהראות רגשות ולהתחבר לאנשים וגם אין לי משהו שאני מחכה בציפייה לו
אני פשוט חסרת תועלת.
לא רק שאין לי חברים אני גם מטומטמת
אני חסרת אחריות ושוחכת לעשות דברים כל הזמן
ובכנות, אני לא רואה איך החיים האלה ישתפרו
במשך שנים הלכתי לטיפולים ופסיכולוגים ואמא שלי הוציאה הרבה מאוד כסף ושום דבר לא עזר
אז אולי אני פשוט שבורה?
אולי עדיף לי לסיים את זה?
יש לילות שאני הולכת לישון ומקווה שאני לא אקום בבוקר ושאני כן קמה אני כזה "אה, שיט"
ניסיתי לעבוד על הקטע של האחריות אבל אני פשוט לא מצליחה
אני אשכרה מקולקלת!
וכל המחשבות האובדניות באות כי אני מרגישה חסרת אונים
אז אולי עדיף שאני לא יהיה פה?
כי אני רק סובלת
ולא שווה לחיות חיים של סבל וכמו שאמרתי אני לא רואה איך זה משתפר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025