היי, בתקופת הקורונה התרחקתי מהרבה חברים רעילים וצבועים שהיו לי, ונשארתי רק עם הבן זוג שלישהוא מושלם והכל מצויין איתו, אבל אין לי חברים אני יכולה לסמוך עליהם, אני כרגע עוברת תקופה קשה עם עצמי, אני מחפשת את עצמי ואני פשוט מרגישה בודדה.
בואו נגיד שהצטרפתי לקבוצה בוואצאפ של הבנות שמתגייסות איתי אוקי, ואני סבבה איתן לגמרי והן מדהימות כולן אחת אחת, אבל אני לא מספיק חברה שלהן בשביל להרגיש בנוח לשתף אותן בדברים אישיים שלי כמו הבעיות שאני עוברת עם עצמי, או התסכול הזה שלפני צבא, (דרך אגב אני מתגייסת מחר, בטח השאלה תעלה כשאני כבר אתגייס). וגם לחבר שלי אני לא מספרת דברים כלכך כי אני פשוט מרגישה שהוא ישפוט אותי, יכול להיות שלא, אבל זאת הרגשה שלי ואני יודעת שזה לא טוב אבל הבעיה היא אצלי לא אצלו ולא אצל אחרים, אני מרגישה שאני פשוט לא מכולה לשתף אף אחד במה שעובר עליי ואף אחד לא יכול להבין אותי וזה מתסכל.
עוד משהו שמעצבן, כל החברים שהתרחקתי מהם במהלך הקורונה הפכו להיות בסטים והם יוצאים כל הזמן ונהנים כל הזמן בזמן שאני נרקבת בבית ולא ניצלתי בכלל את התקופה של לפני צבא אני רק הייתי בבית והתמרמרתי על החיים שלי וזה עוד יותר כואב, זה הרגשה כאילו הם ניצחו.
אני התחברתי לבנות מסויימות מהקבוצה של המתגייסות וזה מאוד מלחיץ אותי שבסוף אני לא אהיה איתן בצוות או במחלקה, אני יודעת שאני אכיר בנות חדשות אבל בהתחלה יהיה לי קשה וזה מלחיץ אותי, אני מכירה את עצמי אני יודעת שכשאני מרגישה לא בנוח במקום מסויים אני בן אדם שונה ואני שונאת כשאני מרגישה לא בנוח כי זאת הרגשה מעצבנת ולא נעימה ואני רק מחכה שהיא תיגמר, ובכללי יש לי המון לחצים לקראת הצבא, אני לא מתרגשת אני לחוצה.
ואני לא יודעת כלום בקשר לצבא שזה עוד יותר מלחיץ אותי. אןף בבקשה תעזרו לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות