לא קיים בי הרגש של אהבה, גם לא למשפחה

אני אדישה לגמרי מבחינת רגשות. מבחוץ אני משדרת חמימות (שהיא מזוייפת לגמרי) אבל מבפנים אני פשוט קפואה, לא אוהבת אף אחד וזה לא בכוונה זה פשוט ככה.
בני הזוג שלי גם שמו לב לזה.
דוגמא ממש מפגרת כל פעם שאנשים מספרים לי על כמה שהם אוהבים את המשפחות שלהם, כל ה״אין על אמא בעולם״, ״אין כמו משפחה״ והדברים בסגנון אני פשוט לא מזדהה עם זה. לא מרגישה שזה נוגע בי או מתחברת לזה בכלל.
יש לי אמא, אחים, אני יכולה לומר שאני לא אוהבת אף אחד, אולי קצת את אחי הקטן. בואו נגיד שלא יהיה אכפת לי לנתק מהם קשר לגמרי או לעבור מדינה בלי להתגעגע *בכלל* ואני מתכוונת לזה.
כשהייתי בצבא בבסיס סגור לא חשבתי עליהם בכלל (הייתי עושה 11/3 והייתי סוגרת מלא 21) ולא דיברתי איתם.
אני גם לא בקשר עם הדודים שלי ועם הסבתא היחידה שנשארה לי (אמא שלי אשמה בזה דרך אגב)
הבן אדם היחיד שבאמת אהבתי אהבת אמת בכל החיים שלי זה את אבא שלי זכרונו לברכה.
פשוט הערצתי אותו ובאמת הרגשתי בלב שלי כמה שאני אוהבת אותו, בן אדם כזה מדהים - בחיים לא חשתי אהבה כזאת לאף אחד רק מלחשוב עליו אני מרגישה מוצפת.

זה היה ככה כמעט תמיד - זה התחיל מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד העדפתי את אבא שלי מאמא והיא שמה לב לזה והייתה מתנכלת אליי בגלל זה ומאשימה אותי שאני אוהבת אותו יותר.
בין ההורים שלי תמיד הייתה אווירה רעה, כשהייתי בת 8 הם התגרשו והיא גרמה לי לנתק מאבא שלי קשר ורצתה שאקח את הצד שלה. היא לא נתנה לי לראות אותו, הסיתה אותי נגדו, היא פשוט פירקה את כל המשפחה.
אחותי הגדולה ואני היינו מחוברות עד גיל 13 בערך ואז נהיו בנינו ריבים סתמיים של גיל ההתבגרות, היא הייתה אומרת לנו לא לדבר בכלל *אף מילה* וככה זה נמשך במשך שנים, *שנים* שאני ואחותי הגדולה אשכרה לא מדברות ולא מחליפות מילה ואנחנו חיות באותו הבית.
את אבא שלי המצב הזה אכל מבפנים והוא לא הבין איך זה הגיוני.
אמא שלי לא נתנה לנו גם לראות את המשפחה מצד אבא, גם מהצד שלה היא רבה עם כל המשפחה ומהם גם אנחנו לא בקשר.
בקיצור היא פשוט מכשפה. היא בן אדם רעיל ברמות והייתי אומרת שהיא הרסה לי את החיים אבל זאת המציאות שאליה גדלתי אז רק זה מה שאני מכירה.
אני לא מכירה משהו אחר, אני לא יודעת מה זה חום ומה זה משפחה אוהבת. וזה לא שלא ניסיתי או שלא ניסיתי לשקם קשרים, זה פשוט נגמר בחוסר עניין.

כל בני הזוג שהייתי איתם אמנם הרגשתי אליהם משהו, אבל אני לא יכולה לומר שאהבתי אותם, הם אמרו לי גם שהם מרגישים שהם לא מקבלים ממני יחס אבל נתתי מה שאני יכולה.

בקיצור אני חיה עם זה ומרגישה סבבה עם עצמי אבל אני יודעת שזה דפוק לגמרי ומקלקל לי מלא דברים בחיים, אבל זאת מי שאני ואני לא יכולה לגרום לעצמי להרגיש משהו.
אז מה לעזאזל עושים במצב כזה?