מגיל מאוד צעיר הבנתי שאני חושבת "יותר" מאנשים. יותר לעומק או פשוט יותר זמן. הראש שלי עובד ללא הפסקה ואפילו כשאני קמה בבוקר זה תמיד מתוך חלום עמוס בפרטים והראש שלי כאילו ממשיך משם, לא מפסיק לרגע.
לפני כמה שנים המודעות העצמית שלי הגיע לרמה מאוד גבוהה. כשפעם הראש שלי היה עסוק באיך אני נראית מהצד ואיך אנשים רואים אותי מהנקודת מבט התפיסתית שלהם, עכשיו הוא עסוק במה שקורה לי בתוך הגוף. כל הזמן.
אני עומדת יחפה על הרצפה ופתאום מאוד מודעת לעצמות שלי שנלחצות על הרצפה תחת כל המשקל שלי. אני שוכבת במיטה ומרגישה את הלב שלי פועם, ובמקום לישון אני מדמיינת איך זה נראה בלי השכבה של העור. אני אוכלת ואז מרגישה את האוכל יושב בקיבה ותוהה לעצמי על תהליכי העיכול שהגוף שלי עובר עכשיו.
אני לא מרגישה שום דבר מזה עד לרגע שאני נהיית מודעת. אני לא מרגישה שכואב לי להישען על משהו, עד לרגע שאני חושבת על העצם שכנראה נשחקת/ נלחצת/ זזה קצת, ואז מרגיש לי שנפשית קשה לי להישען ככה. אני נהיית מוטרדת רק מהמחשבה, אבל ברגע שהיא עולה לי לראש אני לא מצליחה לשכוח ממנה.
זה לא נשלט, וזה הולך ונהיה טורדני יותר ויותר. לא שמעתי על זה בחיים מאף אחד, לא נתקלתי באנשים באינטרנט שחוו את זה, לא יודעת איך להפסיק את זה. המחשבות האלו מטרידות אותי וכשאני במצב הזה אני לא מצליחה להתרכז בכלום. מרגישה אי נוחות בכל הגוף כל הזמן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025