זה טיפשי. אני כל פעם מנסה לשכנע את עצמי שזה יעבור לבד, מנסה לא לחשוב על זה ואיכשהו מוצאת עצמי מוצפת זיכרונות עליו. ממש מכת חום.
סתם ידיד ישן שתמך בי בתקופה מסוימת. שמרנו על קשר אבל לא באמת יצא לנו לדבר הרבה. פער הגילאים לא קטן ואני לא חושבת שהוא רואה אותי בצורה כזאת. עולמות נפרדים.
אני מוצאת את עצמי תוהה מידי פעם מה איתו, מתפתה להיפגש איתו. אני לא רוצה להרגיש ככה. כבר בכיתי בעבר בגלל הרגשות האלו ולא רוצה להיכנס לזה שוב. גם כשמנסה מערכות יחסים אחרות, זה לא מתקדם. לא מצליחה להעלים את הרגשות האלו. גוערת בעצמי שוב ושוב. אין מנוחה, כל הגוף לחוץ ומתרגש כשזה נוגע אליו.
לא מזמן התחלתי לכתוב סיפור אהבה ושפכתי שם את מה שאני מרגישה כלפיו, הרגשתי בעננים. מיד שלחתי לו הודעה, הוא ענה רגיל וזאת הייתה שיחה יבשה. זה לא התקדם לכלום ורציתי לדפוק את הראש בקיר או לצרוח לתוך כרית. אני לא יודעת מה לעשות. איך להתקדם הלאה? איך להעלים את הרגשות האלו? 5 שנים שאני ככה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות