כן
שאלה,
הכרתי מישהו,יוצאים בערך חודש וחצי.
הפגישות באמת טובות אפילו מאוד.
בגלל תקופת הסגר יצא לנו בנוסף לפתח גם שיחות עמוקות בטלפון,ולהיפתח עוד יותר.
ואני מניחה שאנחנו בשלב הזה של הפרפרים בבטן,לא להפסיק לחשוב אחד על השנייה וכו׳.
בקיצור התאהבות.
אבל..
יש לו מעין בעיה פנימית עם עצמו.
יש לו תקופות שקשה לו עם עצמו,והוא מרגיש תחושה כללית רעה עם עצמו.וזה ממש מוריד אותו (הוא מטופל אצל פסיכולוגית בנוסף).
היה לו קשה בהתחלה לשתף אותי בזה,אבל עודדתי אותו ועכשיו הוא משתדל וכן משתף.
וכשזה קורה אני תמיד שם.
מנסה להרים אותו ולעודד.
גם כי בתקופה היחסית קצרה בהיכרות שלנו הוא כן
נכנס לי ללב,אבל גם כי אני אדם כזה.
שתמיד נמצא שם בשביל הצד השני,אבל פחות מאפשרת שיהיו שם בשבילי.
ופה אני מרגישה די חנוקה.
לא כל אחד שווה את ״האנרגיות״ שלי.
וההתפרצויות של התקופות הרעות אצלו קורות בתדירות רבה יותר לאחרונה.
יש לי גם עיסוקים משלי,לימודים וחברים.ואני מתקשה לעשות סדר עדיפויות.
אני לא מסוגלת לומר לו ״שומע? זה יותר מדי בשבילי״.
לא רוצה לנטוש אותו.
כי אכפת לי.
אבל מצד שני,אני תוהה אם יש לו בכלל את היכולת לאהוב מישהי אם הוא מרגיש כזה רע עם עצמו?
ואני לא יודעת עד כמה שווה הסיכון לשים את כל הקלפים עליו,את היחס והזמן שלי בשביל להיות שם בשבילו (גם אם זה ברצון),ואז להבין שזה אבוד?
הוא באמת באמת בחור טוב.
שפוגשים פעם באף פעם.
ובגלל זה נולד הקושי.
וזה ישמע רע,אבל די מאסתי בלהיות מטפלת.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025