אני בן אדם מאוד ביישן ובנוסף כבר יותר משנתיים אני חושבת שיש לי חרדה חברתית (אני אומרת שאני חושבת כי אני לא מאובחנת). יש לי חבר כבר יותר משנה וחודשיים ובכל פעם שההורים שלו מציעים לי לעשות משהו אני מסרבת. לדוגמה, כשרק נהיינו ביחד אמא שלו רצתה שאני אבוא להכיר אותה ובמשך חודשיים סירבתי לה ואמרתי לחבר שלי שאני ממש מתביישת, בסוף כמובן הגעתי כי כבר ידעתי שאין לי ברירה (מיותר לציין שנלחצתי רצח וכמעט התעלפתי). אחרי כמה חודשים אמא שלו הציעה לי לאכול איתם בשישי בערב (כן אנחנו דתיים) ולקח לה בערך חצי שנה לשכנע אותי לבוא. בסוף באתי לאכול אצלם אבל לא אכלתי כמעט כלום, לא הצלחתי להכניס לפה שלי משהו כי נורא נלחצתי.
ועכשיו, בארבעה חודשים האחרונים ההורים שלו נורא רוצים שאעשה אצלם שבת. אני יודעת שזה משהו שיהיה חייב לקרות מתישהו ואני חייבת להתגבר על זה אבל אני פשוט לא מצליחה. לפעמים בתחילת השבוע אני אומרת לעצמי "יאללה תלכי אליו שבת לא תמותי מזה" אבל כשמגיע יום רביעי או חמישי אני נלחצת ובסוף לא עושה את זה. כבר נהיה לי לא נעים לסרב להורים שלו, אני מפחדת שהם לא יאהבו אותי בגלל זה , כי כמה כבר אפשר לחפור לבן אדם? ואני יוצאת ממש לא טוב שאני מסרבת להם כל הזמן. חבר שלי אכל עם המשפחה שלי, עשה אצלנו שבתות וכו, ואני בקושי יוצאת מהחדר שלו כשאני אצלו. אני רוצה להתגבר על זה אבל זה נורא נורא קשה לי, מה אפשר לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות