אני מרגיש תקוע מבחינה נפשית וחברתית ולא יודע מה לעשות

אני בן 24 מהמרכז והחלטתי שהגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן - כל החיים התקשיתי מבחינה חברתית (אפילו ברמה של לנהל סמולטוק עם מישהו/י או הבנה של בדיחות בין חברים), אני נוטה לא מעט לקחת דברים בצורה רצינית מדי (למשל, אני בד"כ מחמיר עם עצמי במקרה של טעויות כי תמיד היה לי במיינדסט שלטעויות יש גבול), יציאות ומפגשים עם חברים זה אירוע שקורה מעט מאוד ולהוסיף על כל זה - אני עדיין בתול ובחיים לא שכבתי עם מישהי (ולכן מן הסתם אני יודע על זה רק ברמה מאוד בסיסית ומאוד תאורטית). ועדיין, תמיד היו בי רגשות חיוביים כמו חמלה ואכפתיות שלצערי לא ידעתי לבטא אותן בצורה מספיק טובה.

בשנים האחרונות הצלחתי במידה מסוימת להתגבר על חלק מהקשיים האלה ולהתמודד איתם (אבל גם ההצלחות האלה הן חלקיות), אבל הדרך עדיין ארוכה. לאחרונה, במיוחד בעקבות הקורונה, הרגשתי מעין ריקנות ובדידות מוזרה (כמעט שנה רצופה של עבודה מהבית היא לא הדבר הכי סימפטי שיש) והחלטתי שאני רוצה זוגיות, בראש ובראשונה לשם האהבה ומציאת פרטנרית לחיים ועל הדרך (אני מקווה) להקל על ההתמודדות שלי עם שאר הבעיות. כאן מתחילה הבעיה המרכזית - בגלל כל הדברים שהזכרתי אני לא מרגיש שיש לי אומץ להתחיל עם מישהי (אמנם אני לא חושב על עצמי כמכוער חס וחלילה אבל אני בהחלט לא דוגמן צמרת). גם הורדה של אפליקציית היכרויות לא שינתה כלום (בינתיים רק אספתי מאצ'ים מבלי לעשות עם זה משהו), ודווקא הבנות שאני נמשך אליהם (בסוף משיכה פיזית/מינית זה פקטור שיש לו השפעה וחשיבות) הן אלה שאני מרגיש שאין לי סיכוי איתן ולכל השאר אני לא נמשך.

ב10-13 השנים האחרונות הייתי גם בטיפול פסיכולוגי וגם בסוג מסוים של טיפול להתמודדות עם קשיים חברתיים. גם זה וגם זה מתחילים לקבל אצלי תחושת מיצוי.

בשורה התחתונה - בלאגן שלם שנובע מפחד מתמיד מכשלון.

מאיפה ואיך הכי כדאי להתחיל להתקדם קדימה?