נמאס לי מהחיים, אני יודעת בדיוק מה הסיבה לכך אבל אני לא יכולה למנוע את זה... עד גיל 18...

תתכוננו לחפירה.
היי. כמו שקראתם בכותרת- נמאס לי מהחיים, אני לא מתכוונת להתאבד כי אני יודעת שברגע שאני אהיה בת 18 החיים שלי ישתפרו בהרבה ואני אסביר. בתור התחלה, יש לי הורים קפדניים, ממש קפדניים. בגיל 14 אני צריכה לחזור הביתה ב8 בערב וכמובן שלא יכולה לישון אצל אף אחת. פרטיות- אין לי, הדלת של החדר שלי אף פעם לא נסגרת, הנייד שלי נבדק בידי אבא שלי בערך פעם בשבוע, עכשיו כשאני מקלידה את זה אני על גלישה בסתר, כמובן. גם כשאני חושבת לעצמי ואני ליד אחד ההורים, הוא ישאל אותי על מה אני חושבת והוא יצפה לתשובה. יש לי אח שגדול מימני בשנה וחצי בערך וכמובן שחייב כי מה לעשות, הוא הילד המועדף. אני לא החלטתי את זה כי אני נחיתית וזה מה שאני מרגישה. דיברנו על זה פעם, הוא מסכים איתי. אם אני צריכה לחזור ב8, הוא יכול לחזור ב 1. אם הוא יכול להיות בחדר שלו כל היום, כשאני בחדר שלי שעה אני מיד מסתירה משהו. ויש עוד הרבה אבל אני לא אפרט הכל.
כמובן שאני לומדת בתיכון לבנות בלבד ואסור לי בכלל להסתכל על בנים. ההורים שלי לא מרשים לי אינסטגרם. לפני כמה חודשים הורדתי אינסטגרם לכמה ימים ושמתי ב'אפליקציות מוחבאות'. דיי ביאס אותי כי בתקופה הקצרה הזאת הספיקו להתחיל איתי בערך 30 בנים (לא אשקר, הרגשתי ממש טוב עם עצמי) וידעתי שלא משנה כמה אני ארצה אני לא אוכל להיות בשום מערכת יחסים עד שאני אהפוך לעצמאית ואעזוב את הבית. ( לא הייתי יוצאת עם מישהו שהכרתי באינסטגרם, ברור. אבל עצם העובדה שאין לי בכלל אפשרות להכיר בנים.) כשאני בשיחה עם חברות תמיד הן מדברות על זה שבחופש נלך לים ואוהלים וכל דבר שאפשר לחשוב עליו שהורים קפדניים בחיים לא יסכימו. אולי זה נשמע תינוקי אבל זה כואב, זה כואב להרגיש בחוץ כל פעם שנמצאים עם חברים גם אם לא באמת נמצאים בחוץ. סבא וסבתא שלי הם חרדים כבדים, כל פעם שאני אצלם (אני שונאת אותם אפילו יותר מאיך שאני שונאת את ההורים שלי) אני בעצם מוותרת על כל העקרונות שלי. אני צריכה להתנהג בצביעות. להתנהג כמו הנכדה החמודה והמתוקה שמאוד אוהבת את סבתא שלה כי צריך "לכבד". הבית שאני גרה בו הוא דתי. אולי דתי פלוס. על מי אני עובדת. חרדי מודרני. עוד בעיה קטנטנה. אני לא מאמינה באלוהים, ההורים שלי לא יודעים כמובן, כי כמו שאמרתי- לא בא לי למות. אחי הגדול גם לא מאמין באלוהים, ההורים שלי עליו כן יודעים. הוא סיפר להם. מצחיק לא? אם אני הייתי אומרת להם דבר כזה הם היו מעבירים אותי לבית יעקוב שיחנכו אותי. האגו של אבא שלי גדול יותר מימני. לפני בערך שנה הוא האשים אותי במשהו נוראי שאני לא אפרט, אני בכיתי לפניו כמו שלא בכיתי בחיים שלי באותו יום ( הייתי אז קצת יותר... רגישה) הוא צעק עליי וקרא לי שחקנית על זה שבכיתי, אמר שמי שמשחק לו בפנים, הוא לא הבן שלו. אז זה ממש פגע בי. כי אהבתי אותו. עכשיו? לא מזיז לי מה הוא אומר. מאז האירוע הזה הוא מעולם לא ביקש סליחה. ( אחרי שהבין שטעה) לא דיברנו במשך שבוע כי הוא לא יכול לוותר על האגו העצום שלו. אחרי השבוע הזה אמא שלי ניסתה להגיד לי לסלוח לו בלי שהוא יבקש סליחה כי הוא אבא שלי ומה אני רוצה לריב איתו כל החיים? (כן).
עכשיו פסח. יאיי. איזה כיף הולכים לטייל. זהו שלא. בליל הסדר היינו אצל החברה הכי טובה שלי לשעבר כי ההורים נהיו חברים. איזה כיף. ביום שני הסבתא האהובה עליי באה ורבצה אצלינו מהבוקר עד הערב. גם כיף. יאיי. וזה לא נהיה טוב יותר.
כדי להראות לכם כמה ההורים שלי לא שמים לב אליי איפה שצריך והרבה יותר מידי איפה שלא צריך. אני תמיד חשבתי שתאריך הלידה שלי הוא xx/xx/xxx. לפני כמה ימים בדקתי את זה. ואני לא יןדעת למה הייתי מופתעת אבל גיליתי שנולדתי 4 ימים לפני התאריך שאמא שלי אמרה לי שנולדתי. היא פשוט שכחה. (הייתי על הגבול בגלגל המזלות לפני זה אז לפי זה הבנתי שאני גם לא המזל שהייתי)

שמתי לב עכשיו כמה כבר כתבתי ולא הגעתי לחצי אפילו של " למה החיים שלי חרא" אז החלטתי להפסיק פה ולעשות סיכום קטן של איך זה משפיע עליי.
אבחנתי את עצמי עם דיכאון ברמה קשה בגיל 14.
התמכרתי לפורנו בגיל 14 ( אני יודעת)
אני לא סומכת על אף אחד כי הבנתי שהבן אדם היחיד שאיי פעם נפתחתי אליו ברמה הזאת (אח שלי) בעצם סיפר הכל לאבא שלי והם צחקו על זה ביחד.
אני החברה הזאת שתמיד נראת דכאונית כשמדברים על יציאות והכי אנרגטית בעולם כשמתמקדים פשוט ברגע.
רע לי בבית. אני שונאת כל רגע ורגע שאני פה. אני מחכה לעזוב אותו.
כמעט וויתרתי על הדבר היחיד שמשמח אותי בחיים האלה כדי לשמור על עצמי (החברות שלי)
יכול להיות ויכול להיות שלא שיחקתי במישהו בזה שיצאתי איתו כי רציתי לגרום להורים שלי להרגיש שהם עשו טעות בגידול שלי ואני מרגישה רע על זה שאין לי רגשות אשם על מה שאולי ואולי לא עשיתי לו.
(אם עשיתי את זה, זה ממש לא עבד)
כן.... אז... למישהו יש עצות איך אני עוברת עוד 4 שנים עם... כן. תודה מראש.