שלום לכולם,
יצאתי לפני קצת יותר מחודש ממערכת היחסים הראשונה בחיי שנמשכה (כולל און אנד אוף) קצת יותר משנה, מערכת יחסים שהבנתי שבועות בודדים אחרי הפרידה שהייתה רעילה בטירוף עבורי. לאורך כל מערכת היחסים היא התנהגה בצורה אנוכית ומניפולטיבית, נתתי לזה לקרות בגלל שזאת הייתה מערכת היחסים הראשונה שלי אז האמנתי שבמובנים מסוימים "ככה זה אמור להיות", בגלל הרצון להאמין שהיא לא כזאת ולראות את הטוב בה, ובגלל הפחד להישאר לבד. בערך חודש וחצי לפני הפרידה הסופית (נפרדנו באותה תקופה אבל לא היינו בטוחים אם אנחנו רוצים לחזור או לא) המעשים האלה ממש הקצינו והיא עשתה דברים שהיה לי מאוד קשה לסלוח עליהם (אחד מהם היה משהו שעל הנייר הוא לא בגידה אבל בתחושה ממש הרגיש ככה, סביר מאוד שהיא עשתה את זה בתור נקמה למשהו שעשיתי שלא מתקרב אפילו ללהיות באותו סדר גודל) אבל עשיתי את זה בכל זאת בתוך מחשבה שיהיה אפשר לדבר על הדברים ואם לא נצליח לפתור אותם ניפרד. היא החליטה שהיא לא רוצה לחזור, כנראה מתוך חוסר רצון לעבוד על הדברים ובאמת לפתור אותם. בדיעבד הבנתי בזכות ידידה טובה כמה הקשר הזה היה רעיל עבורי ושעל חלק מהדברים שהיא עשתה לא הייתי צריך לשתוק אלא פשוט לקום וללכת. העניין הוא שכתוצאה מזה האגו והביטחון העצמי שלי ממש נפגעו, יש לי דחף לשים לה מראה מול הפנים ולהראות לה שהיא הייתה לא בסדר ואני כועס על עצמי שנתתי לדברים שקרו לקרות וההבנה שאין לי איך להגיב בדיעבד על הדברים שקרו משגעת אותי (כי להחזיר אותה לחיים שלי לא בא בחשבון), אני מפחד שהדרך שבה אני מתקשר או מתייחס לנשים תשתנה עכשיו (פחד מאינטימיות/דחייה) למרות שאני מבין בהגיון שאין סיבה שזה ייקרה כי הייתי בן זוג מדהים (מלבד, אולי, חוסר באסרטיביות), אשמח לעצות כיצד לאמץ דפוסי מחשבה שיעזרו לי להתגבר על האגו ולשקם את הביטחון העצמי וכאלה שיעזרו לי להמשיך להיות הגבר שאני מבלי שהאמון שלי בנשים ייפגע:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות