היי,
יש בי משהו ששמתי לב לקיומו מאז הזוגיות האחרונה שלי.
אם יש בן אדם (תמיד זו בחורה במקרה שלי, הגיוני...) שממש כיף לי איתו ואני דלוק עליו, נגיד האקסית שלי כשהיינו יחד, או ידידה עכשיו שאני נהנה איתה ממש, אז מה שקורה זה שאני מושך עוד ועוד את השיחות שלנו.
נגיד יושבים לדבר אז אני לא אהיה זה שיוזם את הפרידה ואת זה שנלך, זו תמיד תהיה ידידה שלי.
יש לי פחד כזה לחתוך וללכת ואז לחשוב שהיה יכול להיות כיפי בהמשך השיחה וזה חבל שלא המשכנו.
אולי זה קשור לזה שאני משרת עם הידידה בבסיס, ואין לנו הרבה זמן לבד לבד כי תמיד בנים ניגשים אליה...
אבל נגיד שאנחנו יושבים לפני השינה ליד החדר שאני ישן בו, אנחנו מדברים ומצידי להמשיך ככה, ותמיד תמיד כשהשיחה תיגמר ונלך לישון, לא משנה כמה כיף היה, ישר אני אחשוב על "מתי הפעם הבאה ששוב תהיה לנו שיחה כזו או שיהיה כיף ככה".
אני סוגר חמשושים איתה.
אז יש קטע שאם ביום רביעי לא ישבנו בכלל, אני אתבאס על זה שאני צריך לחכות עד לראשון בערב שזה 4 ימים, כדי לדבר איתה שוב.
היא לא בחורה שאוהבת לדבר בטלפון או בוואצפ, רק במציאות.
וכנראה שאני דלוק עליה.
אבל זה לא העיקר של השאלה.
השאלה היא איך מתמודדים עם אובססיביות כזו ורצון תמיד לדבר עם מישהו?
איך עושים את הסוויצ' הזה במוח שלא גורם לך לחשוב כל הזמן על המפגש הבא ועל מתי כבר אני אתקל בה שוב בבסיס?
כיף לי בבסיס ביום יום, סבבה לי בסופשים, אבל כנראה בגלל שאני דלוק עליה, החלק הכי כיף שיכול להיות לי בשבוע,זה סתם לשבת על ספסל לדבר איתה.
עזבו את זה בצד שאני כנראה מאוהב בה, גם אם היינו יחד, הייתי חושב עליה הרבה כשאנחנו לא יחד.
זה לא צריך להיות ככה לדעתי, וצריך לחשוב עליה פחות ולהתרכז יותר בחיים שלי.
אני אשכרה מחלק את השבוע שלי לזה שבראשון כיף כי יש לי שבוע איתה.
שני שלישי סבבה.
רביעי אני חושב על האם יצא לי לראות אותה. ואם לא אז זה אומר שרביעי-ראשון אני מעביר בלעדיה.
זה ממש אובססיבי ואני מכיר בזה!
יש לכם טיפים מה לעשות עם זה?
אני כן עם חברים ומתאמן ולומד והולך להופעות והרבה דברים, פשוט תמיד מחכה לראות את הילדה הזו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות