כואב לי על חתולי רחוב, קשה לי לשמוח בחיי בגלל זה, מה לעשות?

שלום,

תמיד אהבתי בעלי חיים מגיל קטן, יש לי שני כלבים.

אני מרבה להיות בחוץ, אם זה ללכת לאוניברסיטה / עבודה או טיול לכלבים.

בכל פעם שאני רואה חתולה ברחוב, בחורף, צולעת/ רועדת/ מייללת/ חיה את חייה בסבל, אני מתכווץ ונהיה לי שחור בלב, אני נהיה ממש עצוב ואני פשוט נכבה, לא פעיל יותר, לא מסוגל לתפקד.

אני יודע שהבעיה של החתולים היא בקנה מידה של בעיית הרעב באפריקה ושזה גדול מידיי אבל אני פשוט מתוסכל, אני חושב לעצמי שאם ככה העולם אז למה שאני אהיה חלק מדבר כזה?

אני עובד באיזשהו מקום שמקבל סחורה ומעביר אותה הלאה, יש איזשהו מבנה ויש בו פתח קטן ועד היום היו בו חתולי רחוב (כולל גורים) שעשו ממנו בית, כל פעם שאני מגיע למשמרת אני מאכיל אותם / שם להם מים וכן אותו דבר כשאני מסיים את המשמרת.

השבוע, לאחר המון שנים (הרבה לפני שהתחלתי לעבוד), סגרו להם את הפתח הזה, בחורף הקשה הזה לקחו להם את הבית, "הם ימצאו מקום אחר", ככה אמרו.

באותו רגע שראיתי את הפתח סגור - כאילו חרב עלי עולמי, לא ידעתי איך להגיב.

יצרתי קשר עם המנהל הראשי וביקשתי שיפתחו את הפתח עוד היום, הסברתי שהן לא ישרדו, במיוחד לא הגורים ובמזג אוויר שכזה, ניסיתי לגעת ברגש שלו ולהסביר לו שזה הבית שלהם, המקום הבטוח היחיד שלהם, הן לא מזיקות, שנים הם ככה.
הוא נתן לי תשובה שלילית.

לא יודע אם אני יכול להמשיך לעבוד במקום הזה, עמוק בפנים אני יודע שלא בעצם.

מה אתם חושבים? אני מרגיש שאני מאבד את הדעת, כל מה שרציתי בהתחלה זה לספק להם אוכל, שתייה, תקווה. עכשיו אני לא מפסיק לחשוב עליהם, לא מצליח ללמוד, לא רוצה לצאת עם חברים, לא מעוניין לדבר בפלאפון עם אף אחד, רוצה להתנתק מהכל, לברוח, להעלם, להתכחש לרוע.

מנגד אני רוצה להצליח, אני רוצה להגיע למצב שאוכל לדאוג להם, להיות בעל אמצעיים כדי לסייע להם - מבנה גדול עם השגחה / עמדות אוכל & מחסה ברחבי הארץ.

לרוב האנשים אני כנראה נשמע משוגע, מהמוזרים האלה שמתחברים לחתולי רחוב, בכל מקרה רוב הסביבה שלי כזאת ולכן אין לי עם מי לשתף את המחשבות הללו אז פשוט פרקתי לכאן.

חוץ מהפריקה, השאלות הבאות רלוונטיות:

לעזוב את העבודה?
איך מתגברים על עצב שכזה?
איך ממשיכים מכאן?