אז ככה
אנחנו נשואים שנה וחצי.
בעלי הוא סוג של ילד מפונק והוא מעולם לא נקף אצבע בבית של הוריו. (הוא גר אצלם עד החתונה ). בתחילת הנישואים בעלי לא עזר ולא נקף אצבע בבית, וכשביקשתי ממנו לעזור הוא התחמק. אבל האמת שזה לא הפריע לי כי בשלב הזה לא עבדתי, והיה לי יום שלם לנקות ולסדר וגם ידעתי שהוא מספיק עובד קשה בחוץ.
אבל זה לא השתנה גם כשהייתי בהריון, וגם לא כשהייתי אחרי לידה... הוא פשוט לא מעוניין לעזור.
גם עכשיו כשאני התחלתי לעבוד, אני היחידה שאכפת לה מאיך שהבית נראה.
זה נראה ככה: אנחנו חוזרים מהעבודה בערך ביחד, או שהוא חוזר קצת אחרי. הוא נשכב על המיטה מול הטלויזיה ואני מתחילה לבשל, או לטפל בתינוק, ולסדר, וקשה לו אפילו להרים את הגרביים שלו מהרצפה...
הוא לא אומר " לא בא לי לעזור" אלא, אין לי כוח, עוד רגע, שניה, ובסוף אני עושה הכל.
אתמול הרגשתי שאני מתוצצת, הייתי עייפה ורציתי גם לנוח קצת מול הטלויזיה, או סתם לישון, אני כבר כמה חודשים אין לי זמן לעצמי, אז ביקשתי עזרה והוא לא זז מהמיטה, אז פשוט צעקתי עליו שיקום הרגע לקפל כביסות, והמשכתי ככה לצעוק עד שקם, והזיז את עצמו והתחיל לעזור לי, וכמובן שהוא התחיל לעזור אבל ניסה לנפח כל מה שהוא עושה, כאילו זה ממש קשה להחזיר שני בגדים למקום... אז פשוט המשכתי לצעוק (לא בצרחות אלא: תקום הרגע לסדר את זה!!! עכשיו תחזיר את זה! עכשיו תנקה) כמובן ששנינו עבדנו עד שהבית היה נקי...
האם זה בסדר שצעקתי עליו? אני מרגישה גרוע
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות