נפרדה ממני אחרי 5 שנים, מרגיש מרוסק ולא מצליח להמשיך הלאה

שנתיים אחרי הפרידה
אני לא מוצא את עצמי הפכתי אותה למרכז החיים שלי
חשוב לי להעביר שאני בקושי סוגר את החודש ואני יודע שזה קשה לחיות עם הן אדם כזה ועוד עם מאניה דיפרסיה , באמת האמנתי שהיא אוהבת ושאוהבים זה לא משנה מה יש בבנק אלה בלב
כל השנתיים האלה אני שבור אפילו שלחתי לה הודעות שאני מתגעגע ואוהב והיא אומר לי לשחרר
ובאמת ניסיתי ומנסה ואני לא מצליח אף אישה לא נראת טוב או מושכת בעיני , חוץ ממנה , מרגיש מרוקן
היא אמרה לי אחרי שבועים שנפרדנו שהיא נישקה את האקס אבל לא רצתה איתו קשר בסוף ולא יודע למה זה קצת מעצבן אבל לא ברמה של להגיד היא הייתה מבולבלת אני מרגיש כזה דפוק , היא נתנה לי הכל וגם אני לה פשוט באיזהו שלב היא החליטה שאני לא מתאמץ מספיק למרות שחרקתי שיניים כדי לתת את המעט שיש לי , הגעתי לרמה של אישפוז בגלל דיכאון ויצאתי משם אבל עדיין אני לא מצליח לשחרר , או להפסיק לחלום עליה או לבכות על המצב , בחיים שלי לא אהבתי ככה , תאכלס , אני בן אדם רע אבל קשה לי להתחבר לאנשים ועד שמצאתי את זאתי שחשבתי שהיא האחת היא פשוט בחודש אחד. החליטה לעזוב , קראתי את הסטואציה לפני והצעתי לדבר כי אני מאמין להתקן דברים ולא להחליף , אני מרגיש שנולדתי לדור הלא המתאים , אני לא מתחבר למועדונים או לדברים בסגנון , למה זה קורה לי ? סהכ רציתי להקים משפחה עם האישה שאני אוהב , אפעם לא הייתה לי משפחה וזה חלק במצב הכלכלי שלי שאין לי גב תומך מילדות , אני יודע שקצת קשה לחיות עם אדם בנרניה דיפרסיה אבל למה לחכות 5 שנים כד להיפרד, אני לא מוצא מנוח , אני לפעמיים מדמיין שהיא ליידי ויוצא לי מרפלקס להרים את היד ולתת מבט מביך של בואי(יעני אני אחבק אותך) אבל בתאכלס היא לא פה , קשה לי בלילות , הרבה פעמים אני קם בוכה גם
ניסיתי נוגדי דיכאון אבל החלטתי להפסיק כי עד עכשיו ההיתי בסדר בלי וראיתי שאפשר בלי , לא יודע באמת מי יקרא את כל זה , אני רוצה להתגבר כי אני רואה שהיא יוצאת וחייה את שלה ואני לא כועס אפילו לא קצת, שכל החיים תהנה ותשמח אמן היא מאוד חשובה לי, ואני מנגד לא מצליח וגם שניסיתי הכל הרגיש לי ריק וחתכתי אחרי פחות משעה , הגעגוע תוקף אותי בכל שעות היום
אני מנסה להיות חזק או להראות חזק אבל אני מאוד מתקשה ושאני לבד אני פשוט מתפוצץ מבכי ,או סתם תוך כדי נסיעה על הקטנוע במשלוחים, שהלכתי לפסיכיאטר הוא אמר שיש לי בעיית סמים , והקנאביס עזר לי לשחרר אבל הפסקתי בכל זאת , אני הגעתי למצב שאני שונא את החיים שלי , שאף פעם לא פגעתי במכוון במישהו אלה להפך תמיד ניסתי להיות שם בשביל אנשים ולעזור, איך יוצא שכסף זה הכל בחיים כי באמת אם חס וחלילה היא צריכה בניתוח את העיינים/יד/רגל כל חלק בגוף ההיתי נותן לה או כל מה שאני יכול , התפללתי מלא ומה לא עשיתי , איך יוצא שאלה עם הכוונות הטובות שאין להם הרבה אבל מהמעט הזה מביאים הכל נדפקים בסוף , השיתוף פה קצת עוזר לי , אבל הפצע הזה הריקנות הזאת , שום דבר לא ממלא את זה
אין לי חלומות כמו לכולם לטוס לחול או לקנות רכב ככה וככה אני באמת אדם פשוט שמסתפק במועט
והחלום היחיד שלי היה בית ומשפחה , ואני שואל גם איפה אלוהים בסיפור הזה כי תמיד חשבתי שמי שעושה טוב אין סיבה שיקרה לו רע (הכוונה לא בממדים כאלה)
המיינדסט שלי ממש נדפק כרגע ואני לא יודע באיזה עין כבר להסכל על בנות בדור הזה , מה ניהיה מאיתנו רודפים אחרי ממון?! יופי זה לא מה שאני מחפש אבל כל המדיה הזאת זה ככ הרבה רעל , ואני גם די ביישן בשביל לדבר עם מישהי אחרת גם אם היה לי חשק , מתי תבוא אחת שתקבל אותי ככה , בחור שלא משקר , ורק רוצה להקים משפחה חמה ואוהבת הכל התערבב לי בדיוק כמו הסלטים שעוברים לי במוח כרגע אשמח לעצות מועילות ופחות לתמיכה ,