שלום לכולם,
אתחיל בזה שלא בדיוק צלחתי את התיכון (ואת שאר שנות בית הספר, לצערי היו 12 שנים של בזבוז). הייתי תלמידה ממש לא טובה, בדיכאון מאז שאני זוכרת את עצמי, לא הצלחתי ללמוד כלום, היו עליי קשיים נפשיים מהבית שחלקם נגרמו באמת מהמצב הלימודי שלי וחלקם הוסיפו להידרדרות בלימודים.
יש לי קושי בלזכור דברים וזה תקף לכל תחומי החיים, לא רק מבחינת הלמידה. למשל אני רוקדת - לא מצליחה לזכור תנועות, מדברת עם אנשים - לא מצליחה לזכור על מה וכו׳.
חייבת לציין שהקושי הכי גדול שלי הוא במתמטיקה. ברמה שכבר חשדתי שיש לי פיגור קל. אני לא מצליחה להבין כלום! אני רואה מספרים רוקדים לי מול העיניים, מתבלגנים, לוקח לי המון זמן ללמוד תרגיל ועד שאני מצליחה אני מיד שוכחת. סיימתי 3 יח״ל בציון 60 וגם זה אחרי שנלחמתי בשיניים. את המורים זה ממש לא עניין - מבחינתם אני הייתי עצלנית נטו. לא עניין אותם לראות את הקושי או ההשתדלות שלי. סיימתי את הלימודים עם ציונים נמוכים מאוד כי את כל הזמן שלי השקעתי בלעבור את הבגרויות במתמטיקה ויצא שהזנחתי את שאר המקצועות. הייתי כבר מותשת נפשית ברמה שלא יכולתי לתפקד.
את הלימודים סיימתי באכזבה גדולה מהמערכת ומהמורים, ונכוויתי רבות בדרך. יצאתי עם המון פגיעות לגבי עצמי, הערך שלי והחוכמה שלי.
בחיים לא פגשתי מישהו במצב דומה לשלי, וגם כל מי שמכיר אותי לא. המצב הרבה יותר גרוע ממה שאפשר לעלות על כתב.
המשפחה לא מבינה את המצב ומכחישה את הבעיה הזאת, יש לציין שלאבא שלי יש בעיות קשב וריכוז, וגם לשני האחים שלי. כולם מאובחנים ומטופלים, אגב. משום מה ההורים שלי נמצאים בהכחשה מתמדת עם המצב שלי ולא מוכנים להגיש איזשהי עזרה.
כרגע אני בצבא וגרה מחוץ לבית של ההורים (מהרבה סיבות).
השאלה שלי בגדול היא מה אני אמורה לעשות במצב שלי, אני לא מבינה לאיזה אבחון אני צריכה לגשת או אם יש לי אפשרות בכלל לגשת ללימודים גבוהים.
אני כן אוהבת ורוצה ללמוד, הבעיה היא שיש לי מצב מסויים שמערים עליי יותר קשיים מאשר על אדם רגיל.
אשמח לעצה ממישהו שהיה במצב דומה לשלי/ מכיר מישהו שהיה במצב דומה ובכל זאת למד באוניברסיטה ו/או הצליח לשפר את איכות חייו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות