היי, אני בת 20 וכביכול יש לי את כל מה שרק אפשר לבקש-אני סטודנטית לתואר מדעי באוניברסיטה אולי הכי נחשבת בישראל, יש לי ממוצע מעל 90 בלי שהייתי צריכה להתאמץ יותר מידי, יש לי משפחה סבבה, המון חברים, אני מתאמנת בחדר כושר והשגתי את גוף החלומות שלי פחות או יותר, גברים מתחילים איתי, יש לי מספיק כסף בשביל לחיות בסבבה.
אבל, אני מרגישה פשוט נורא. אני לא מבינה מה חסר לי בחיים, אבל אני פשוט מסתובבת עם תחושת מועקה מזוויעה, חשק לבכות כל הזמן ושנאה עצמית נוראית. יש לי הכל, אבל אני מרגישה כמו אדם רקוב שראוי לעונש מוות ולייסורים. אני חושבת שאני מפגרת ורק במקרה אני מצליחה לקבל ציונים טובים. אני מרגישה שאני לא ראויה לאהבה ושבלתי אפשרי לאהוב אותי, ובגלל זה אני מסרבת לכל הצעה רומנטית שיש לי ומתעסקת עם גברים מבוגרים ומפוקפקים, במקום עם הגברים הנחמדים והאיכותיים שיש סביבי.
לא נהנית יותר מכלום והכל נראה חסר טעם, גם דברים שאהבתי מאוד. אני מתעללת בעצמי ומכניסה את עצמי בכוונה לצרות וזוועות כי אני באמת מאמינה שאני ראויה לסבל.
הייתי לפני כשנה בטיפול והמטפלת בעיקר ריחמה עליי וזה רק גרם לי להרגיש יותר גרוע... אני פשוט מרגישה אבודה, אני ממש זקוקה לעצה טובה כי אני עייפה מזה. רק רוצה לחיות חיים שלווים ונורמליים בלי כל ההרס העצמי המתיש הזה.
תודה מראש למי שקרא והקשיב לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025