אני וחבר שלי ביחד כבר שנתיים וחצי
הוא משרת בקבע בתפקיד שנחשב בגדול לג'ובניק. מאז המלחמה הוא סוגר לא מעט בבסיס והתקופה הזאת מאתגרת לשנינו
מאז שפרצה המלחמה וכולנו נכנסו למציאות המטורפת הזאת ואני רואה את ההתרגשות של החיילים שחוזרים הביתה מעזה, וגם את הכאב והצער של המשפחות כאשר הם נופלים. ושחבר שלי הוא ג'ובניק אין לי באמת את ההרגשה הזאת שאני מפחדת עליו שהוא בבסיס או מתרגשת שהוא חוזר.
אני מרגישה שאני צריכה את האקשן הזה . לא יודעת איך להסביר כי מצד אחד אני לא מדמיינת לעצמי איזה הרגשה זאת שהבן זוג שלך נלחם בעזה ויכול למות או להיפצע, אבל מצד שני זה כל כך היה מטריף אותי המחשבה שהוא חזר משדה הקרב
קשה לי עם זה שהוא חוזר הביתה לסופ"ש או לאיזה אפטר ומשחק בסוני ובתכלס אין באמת כזה ריגוש כי הוא בסך הכל עובד שם עם המחשב בלי שום סיכונים במסגרת התפקיד שלו
וזה די מוריד לי ממנו שהוא לא באמת נלחם כמו גבר בצבא אלא עושה תפקיד משדרי וגם נהנה מכל הפריבילגיות שיש עכשיו לחיילים כמו העלאה בשכר, ציוד וכו
מה אתם חושבים? זה נורמלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות