כמה אופטימי שאני אנסה להיות, כמה שאני אנסה לחשוב חיובי זה פשוט לא זה....
אני לפעמים תוהה, אם זה באמת שווה כל ההתעסקות הזו, וכל ההתמודדות הזו.
בינתיים, אין שום דבר שמצדיק את כל זה.
כל החיים האלה בשביל מה ולמה?
כל מירוץ העכברים הזה בשביל מה ולמה?
בשביל לסמן וי שאני מצליח להתמודד?
גם ככה אני לא מצליח להנות מהכסף שיש לי.
אם לא יהיה לי חופש כלכלי כמו לרוב האנשים, החיים שלי יסתכמו ברוטינה של-8 עד 17.
זה לא חיים.
בינתיים, אין שום דבר ששווה הזה. את הלחץ, את החרדות, את הכאב והחוסר שקט.
בגלל "העבר" התעסוקתי שלי והתחרותיות שהולכת בחוץ, אני נאלץ לשקר ולעגל פינות.
רושם שעשיתי 3 שנים מלאות בצבא אפילו שעשיתי. רק כשנתיים.
מעשן ברחוב בכל מיני פינות נסתרות קנאביס רפואי, כי זו התרופה היחידה שאיכשהו מקלה עליי בחיים האלה... מרגיעה אותי ונותנת לי איזשהו הקלה, ויוצרת אצלי בטחון עצמי מזויף.
אם החיים ימשכו ככה ללא מטרה. בסוף אני אשקול לסיים ולחתוך. אני חי בשביל עצמי ולא בשביל אף אחד אחר. כבר אין לי בעיה להיות אנוכי.... אני אעשה מה שיראה לי לנכון.
אם המצב הזה ימשך, אני פשוט אעשה מלא סמים הזיה כי לא יהיה לי כבר מה להפסיד.
מי יודע אולי אתפכח בדרך....
בינתיים אני ממשיך כי אני עדיין אופטימי, שמשהו טוב יקרה לי בחיים האלה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות