אני זמן מה מטפלת בטראומות שלי, בחרדות נטישה ובהזנחה שעברתי. רק לאחרונה אני מבינה כמה פספסתי בחיים ובגלל חוסר וודאות בנוגע להמשך ודיכאון לא הלכתי ללמוד.
מרגישה שעכשיו מאוחר מידי, ושאי אפשר באמת לצאת מהבית בלי להקריב את הלימודים בהמשך. רציתי ללמוד הנדסה אבל אומרים לי שמאוחר מידי זה מוביל אותי ליאוש כי ניסיתי המון פעמים לעבור פסיכומטרי, לשפר בגרויות ולא הצלחתי באף אחד מהם.
מצחיק שכולם אומרים לי שיש לי ראש אבל אם יש לי באמת ראש תראו איזו מציאות מופלאת אני נמצאת בה.
זה כואב.
אני מאוכזבת מעצמי.
זה לא באמת שיש לי תמיכה מהמשפחה, הם נותנים לי לגור בבית כי זה נוח להם שאני מטפלת באמא שלי ושהיא לא לבד.
לא הייתה לי באמת תחושה של יציבות בחיים שלי.
מה הייתם מציאים לי לעשות? אני כן עובדת סוגרת חוב ומנסה להמשיך את הטיפול שלי למרות שרמת האופטימיות שלי מאוד נמוכה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025