אני כבר זמן מה טעונה על זה , ומרגישה חוסר נוחות בכך שלא הלכתי , אף על פי שבשגרה אני לא נקראת לשירות מילואים ואציין שלא חתרתי לזה , כי הוסבר לי בשחרור שלא קוראים לבנות למילואים בגדוד שלנו לפחות לא לחיילות בלי רקע פיקודי והן משובצות ישירות ל"מאגרים" ,ככה שלא היה לי בדיוק איך להילחם כנגד זה אף על פי שהעובדה שהסיבה לכך מגדרית מכעיסה בפני עצמה .
כמה שבועות אחרי שפרצה המלחמה ראיתי שגוייסו למילואים גם הרבה שלא עושים מילואים בשגרה , ובנוסף ראיתי בפייסבוק כמה בנות מהחיל ששירתתי בו עושות מילואים , ועם כמה שזה נשמע קצת קטנוני זה גרם לי לרגע לתהות האם הייתי עד כדי כך לא בסדר ולא מקצועית מספיק בשירות הצבאי שלי שויתרו עליי , ובכמעט ה3 שנים שלקחתי על עצמי על מנת לעשות תרומה מקסימלית פשוט הייתה מיותרת בכל קנה מידה , והתייחסו אליי בסופו של יום כאל סוג ג .
זה אכזב אותי מאוד , כי מעולם לא חשבתי לעצמי שהייתי עד כדי כך לא מקצועית שאפילו במצבי חירום לא מעוניינים בי . הטריגר היחידי שהיה לי בשירות הוא הפן החברתי , היה לי מאוד קשה חברתית רוב השירות שלי אבל לא ברמה שזה פגע לי ביכולות או שנמנעתי מלעשות דבר כזה או אחר מבחינה מקצועית .
ואני מודה שהרגשתי מידי פעם בחסרון הזה עם כמה שזה נשמע מגוכחך זה היה חשוב לי במידה מסוימת, והיו לי רגעים אחרי השחרור שתמיד התאכזבתי מעצמי שאני לא עושה מילואים.
לא ברור לי למה אני עדיין חושבת על זה, וזה מפריע לי באמת ברמה כזאת גבוה. ומעבר לזה תמיד בבית שלי נתנו לי להרגיש ההפך הגמור מגאווה שבחרתי ללכת לעשות תפקיד משמעותי , אלא נתנו לי תחושה שעשיתי טעות חמורה וזה היה מיותר וכמו כן זה עוד יותר מחזק את זה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות