שלום: אשמח לעצה מאנשים שעברו את זה או מבינים קצת בנפש פנימה.
אני נשוי 5 שנים +2, לא מאוהב באישתי, ולא שונא אותה, אין חיבור, יש וויכוחים מעת לעת, בשנה האחרונה גם אני וגם אישתי מתקרבים להחלטה שגירושין זה הפתרון, אני לא מרגיש רצון יתר להתפשר, כי בכל זאת אני חושב על גירושין מהיום הראשון שהתחתנתי, האם עליי לחשוב גם על עצמי, או רק על הילדים והמשפחה. ואם נתגרש באופן מכובד והסדרי ראיה מתאימים, האם זה יכול להיות התחלת דרך חדשה בשבילי מבלי לפרק ולרסק את הילדים שלי. והאם מותר לי להגיד לאישתי, אני מרחם עלייך מגיע לך בעל יותר טוב ממני. תודה לעונים ולעוזרים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות