אני נשואה ואמא ל3 ילדים (2 בנות ובן) בעלי ואני לא מסתדרים, אף פעם לא הסתדרנו ובכל זאת נמשכתי לשם והמשכתי ועוד היריון ועוד היריון ובין לבין השפלות חוסר כבוד ואפילו מקרי אלימות לא פעם ולא פעמיים! אני מאמינה שבמהלך המשפט הזה גם לא תדעו אם לצחוק או לבכות כדי לשים עדיפות לאיזו בעיה יותר גדולה אצלו כי האמת הגדולה היא שהוא בכלל לא עובד!! הוא אף פעם לא עבד ולא פירנס אותנו.. אמא שלו זו שעזרה תמיד בקניות ובהרבה דברים נוספים שזה פשוט נעשה תלות מתמשכת בה אבל גם היא בעיה בפני עצמה היא כזאת ולא משנה מה היא תסרוק את עצמה על פסי רכבת בשבילו!! הוא באמת לא מועיל בכלום למרות שהוא אבא טוב לילדים שלו אבל אני תמיד הרעה בשבילו זו שמסלקת אותו מהבית ופותחת את הפה ורבה איתו ואמא שלו תמיד מתערבת לנו ולא משנה מה הוא עשה לי זה תמיד היה קודם- "אבל למה קיללת/התחלת/לא שתקת??" הוא מצידו אחר כך מחליט שאני בוגדת בו מהיום שהכרתי אותו אני זונה ושרמוטה וכל יום אני חייה עם קללות כאלה כשבחיים לא העזתי להרים את העיניים שלי על גבר אחר ומכל מה שרשמתי פה כמובן שאני רוצה אתכם שתגידו לי מה אני עושה?? ההערכה העצמית שלי ברצפה והוא גרם לי להרגיש שאני תמיד אשמה והכל חרא בבית בגללי ושהילדים גודלים בלי אבא אבל תגידו לי אתם מה אני אשמה שהוא לא עובד שאמא שלו תמיד נתנה לו הרגשה שהיא תסתום את כל החורים?? אני רוצה שתגידו לי?? לקום כבר להתגרש ולהתמודד עם 3 ילדים לבד?? והאם האשמה בי כמו שהוא ואמא שלו גרמו לי להרגיש?? זה חשוב. תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות