כשהייתי מאוד קטן לפעמים הייתי רב עם הערסים של השכונה, והייתי די פחדן את האמת. הם היו ילדים מאוד כוחניים ופשוט מטומטמים...אני מדבר על אירועים בגילאי 7-15.
התבגרתי. התחזקתי. נפשית ופיזית. תפסתי ביטחון עצמי וכוח, ופשוט המשכתי הלאה בחיים.
אך תמיד הייתה לי סלידה מסוימת מילדים ספציפיים, סוג של פחד שליווה אותי מהעבר. אך בקושי הייתי פוגש אותם, וגם אז אם צריך הייתי מתעמת.
היה ילד פסיכי אחד שהיה תמיד מאוד אלים, ומסתבר שהוא לא התבגר. (המון משחקי אלימות, כאפות, קללות, חוסר כבוד...). התעמתתי איתו כבר בעבר אגב, ואם אני רוצה הוא יכול למצוא את עצמו מהר על הרצפה.
בכל מקרה-אני וחברה שלי הסתובבנו בשכונה שלי וראיתי אותו מרחוק, וסיפרתי לה בקצרה עליו(בלי לחפור כמו שחפרתי לכם חח).
כשעברנו לידו ישר לחצנו ידיים, "מה קורה?" מזוייף, והמשכנו בלי לעצור. פתאום הוא מעיר מאחורינו "איזה תחת יש לחברה שלך הייתי מזיין אותה עכשיו, נראית כמו זונה"-עכשיו חברה שלי חמומת מוח, התחילה לקלל אותו בחזרה. הוא התקרב וניסה לדחוף אותה, דחפתי אותו ממנה ואמרתי לה להתעלם וללכת כי הוא בן אדם אלים ויכול לגרום להמון בעיות(כמו למשל...להוציא סכיןלקרוא לאיזה מיליון אנשים להתנקם בי אחרכך),
דחפתי אותו שוב ממנה והוא קצת נפל וניסיתי להרגיע את שניהם עד שפשוט אמרתי לו שחבל לריב, והתחלתי ללכת עם חברה שלי במהירות מהאזור בזמן שהוא עומד שם ומקלל וזורק דברים.
מפה לשם היא העירה לי שאני לא מספיק גבר. שהייתי צריך לגונן עליה יותר. שהיא מצפה להגנה ממני.
מה לעזאזל?...מה הייתי צריך לריב איתו?...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025