שלום רב,
אני בחורה נשואה עם ילד ועוד אחד בדרך.
אני מתקשה מאוד עם שינויים בחיים גם כשאני יודעת שהם זמניים.
בעלי הוא יותר מבעל הוא חבר שלי, עובד במשטרה ונשלח לקורס למשך חודשיים . המכללה לשוטרים מאוד רחוקה והוא יחזור רק בסופי שבוע. חמישי בערב ושישי שבת.
הוא כל היום התקשר וסיפר לי על המקום ועדכן אותי בלימודים ובהכול. אבל אני לא הפסקתי לבכות אחרי כל שיחה.
כל כך קשה לי לחשוב שאני במשך חודשיים אהיה לבד, אחזור כל יום לבית ריק, אשב לבד בערבים ואצפה לבד בטלוויזיה, אוכל לבד בכל יום. האמת שאין לי אפילו חשק להכין אוכל וכל היום לא אכלתי כלום. אני רק בוכה.
אני יודעת שזה מזיק לעובר שלי אבל זה יותר חזק ממני.
כל כך עצוב לי אני לא יודעת איך להתמודד עם זה אפילו.
אני פשוט מבינה שאני לבד לתקופה מאוד ארוכה ואין לי דרך להתמודד עם הבדידות הזאת. אימא שלי גרה במרחק חצי שעה נסיעה. חמותי עובדת כל היום. ואין לי אף אחד חוץ מהן. בגלל שהעבודה שלי במשמרות כבר אין לי חברות ואין לי חיי חברה. בעלי הוא האדם הכי קרוב אליי.
מה לעשות? אין לי מושג . רק היום הראשון וכבר העצב כל כך חזק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025