אני היפוכונדרית, כדאי ללכת לפסיכיאטר?

שלום. יש לי בעיה שאני לא יודעת לאן להפנות אליה את הכתובת.
מגיל קטן הייתי היפוכונדרית מאוד.. כל הזמן הייתי חושבת שיש לי מחלות, הייתי הולכת ונבדקת, החרדה היתה יורדת קצת, אך לאחר שבוע חוזרת להיות חרדתית כי אולי משהו התפתח לי בגוף.
בשנה האחרונה, זה נהיה ממש סיוט מכל השנים שחוויתי. ההיפוכונדריה התחילה להקצין לצורות ולדרגות מפחידות.
כשכואב לי משהו קטן, אני לא מפסיקה לדבר על זה, לחפור על זה ולדוש על זה, בין עם המשפחה או עם אנשים אחרים. כשסטים מהנושא שכואב לי, או מפסיקים לדבר אליו, אני מתעצבנת ולא מוכנה להחליף נושא עד שאני לא מאבחנת ומוציאה את המיץ לבן אדם. שאלות כגון "מה אתה חושב שקורה לי?", "גם לך זה קרה?", מתארת לפרטי פרטים.
כמה דוגמאות שקרו לי בחצי שנה האחרונה על מנת שתאבחנו האם אני צריכה לראות פסיכולוג או פסיכיאטר:
- נתפסו לי השרירים בשני הרגליים מעל הברך. זה קרה בלילה מאוחר, ולא עבר עד ליום למחרת בצהריים, בשלב כזה המחשבות שעברו לי בראש הם: כנראה שאני משתתקת, כנראה זה שיתוק שמתחיל ברגליים ובהמשך יעבור לכל הגוף, כנראה שמחר אני לא אצליח ללכת על הרגליים, אני אהפוך לנכה, וכ'ו.
- היה לי שיעול קצת יותר משבוע, שכדורים הפחיתו אותו אך לא העלימו אותו לגמרי. מיד איבחנתי לעצמי במוח דלקת ריאות בדרגה הכי חמורה, כמובן שהדלקת מסתבכת, אני מאושפזת בבית חולים, אנטיביוטיקה ועניינים, או שבכלל יש לי בעיה בריאות
- הופיע לי אדמומיות קטנה בעין וקצת דמעתי, הסתכלתי כל שניה במראה, המחשבות שעברו בראש- אני הולכת להיות עיוורת, כנראה שאני הולכת להתעוור, יש לי בעיה בעיניים, מפחדת ללכת לישון מפחד שאני אקום בבוקר ולא אראה
- אותו שיעול שהיה לי, היה גם עם נזלת ובגלל שהיתי מאוד מצוננת, התחילו לי כאבי ראש, כי הצטבר גודש למעלה. מיד איבחנתי לעצמי איך לא, מחלה סופנית, כנראה סרטן, והתעקשתי על הרופא על בדיקת CT למרות שהוא התעקש איתי שאני מרגישה ככה מהגודש.

יש לציין שכמובן כל התרחישים למעלה לא התגשמו והכל עבר לבסוף, אני רק מפרטת את המחשבות המאוד הזויות ומאוד לא נורמליות שעברו לי בראש.
המחשבות האלה לא ממש מלוות עם חרדה, כלומר, אני לא מקבלת התקפי חרדה מהם, אני פשוט חופרת עליהם עם אנשים ולעיתים מפחדת ללכת לישון בלילה בגללם. אז אני ישנה עם אחותי או משהו

אני לא יכולה להעביר את כל חיי בלרוץ לרופא כי סתם כואבת לי היד, כי יש לי כאב ראש מידי פעם, או כי פתאום השתעלתי. זה בלתי אפשרי. מצד שני, אני לא ברמה של התקפי חרדה שיוצאים החוצה, אני חווה את החרדה הזאת עם עצמי.

יש לציין שהדבר היחיד שנורמלי אצלי בהקשר לזה, הוא שכשלא כואב לי כלום, ואני מרגישה טוב- אני לא היפוכונדרית. יכולים לעבור שבועות על גבי שבועות בלי שאני אתעסק בזה, ואז הדבר הכי קטן מציק או כואב- ואני מתחילה להיכנס למעגל. לכן אני לא יודעת אם זה באמת היפוכונדריה.

חברה שלי אמרה לי שאני צריכה ללכת לראות פסיככיאטר, לא טיפול תרופתי או משהו, רק כדי לדבר איתו שיכוון אותי מה לעשות.
מה אתם חושבים?