קוראים לי אוריה אני משרת כח״ירניק ואני בן 20, במהלך הקיץ האחרון השתתפתי בצוק איתן כאשר לילה אחד פגע באחד הבניינים שאני והמחלקה שלי ישנו בהם טיל נ״ט, האירוע הזה שינה אותי לחלוטין היו במחלקה כמה שנפצעו מרסיסים אבל השאר נפצעו נפשית ואני בינהם, לאחר היציאה מעזה חזרתי הביתה וההורים שלי הבחינו שמשהו השתנה לגמרי, לפני זה הייתי בחור חרוץ מחייך הרבה אוהב לעזור לשטוף כלים ולסדר דברים עם אמא בבית כשחזרתי הייתי מכובה לגמרי, לא יכולתי להפסיק לשמוע את הרעש הנוראי של הטיל שהחריש לי את האזניים לא דיברתי עם ההורים כמעט ובכלל התחלתי לגמגם ישנתי על הספה כי פחדתי לישון בחדר והייתי מתעורר מזיע מסיוטים כשמידי פעם המכנסיים שלי רטובים, איבדתי את כל הביטחון עצמי שהיה לי הצבא חשב שהדרך הכי טובה שנחזור לעצמנו היא לשלוח אותנו חזרה לשגרה וכמובן שמהר מאוד מצאתי את עצמי בחזרה במוצב בעבודת השגרה השוחקת והנוראית, ההורים שלי שלחו אותי למסגרת טיפולית בהתאם בה הייתי עם עוד הלומי קרב כמוני כאשר באחת הפגישות נאמר לנו שאחת הדרכים לחזור לעצמנו היא לנסות לעשות דברים שגרתיים כמו לצאת עם בחורות עבודה וכד׳ צייתתי והתחלתי לצאת עם מישהי שהכרתי באפליקציה היא הייתה קטנה ממני בשנה ומאוד משכה אותי, אפשר להגיד אפילו שדיי התאהבתי בה, מהר מאוד תליתי בה את הביטחון שלי וסמכתי עליה רק לה אפשר היה לספר על מה עבר עליי בלי שזה יפריע לי יצאנו לשתי דייטים ומאז עקבותיה נעלמו והיא התחילה לסנן אותי, כרגע אני מרגיש שחרב עליי עולמי ושאני לא ממש יכול לסמוך על אף אחד יותר אני לא מצליח להתגבר עליה ומפחד שאני יחזור למצב הגרוע שהייתי בו מקודם אני לא מעיז לנסות להכיר עוד מישהי מהפחד שזה יחזור על עצמו היציאות שלי הביתה גם לא ממש מאפשרות את זה... אשמח לעזרה, אוריה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות