מה לעשות עם חבר שלי? הוא מכביד עליי...

בוקר טוב לכולם וחג שמח :)

אני מקווה שתוכלו לעזור לי בבעיה שיש לי כבר לא מעט זמן ואין לי מושג כיצד לפתור אותה.
טוב אתחיל, יש לי חבר שנה +, במהלך ההיכרות שלי איתו גיליתי עליו המון דברים, ואחד הדברים המרכזיים שהיה לנו זה שהוא ואני אוהבים מאוד בעלי חיים, שהוא חכם ולשנינו יש תוכניות לעתיד.
בזמן שהכרתי אותו הוא היה גר איתי באותה העיר, בדירה שהצבא נתן לו כהגדרה לחייל בודד. (הוא לא חייל בודד הוא פשוט גר מאוד רחוק מהבסיס שהוא שירת בו ביומיות), לאחר מכן הוא נכנס לקבע (מסגרת התפקיד שלו היה לימודים לפני הגיוס) אחרי שאני כבר התגייסתי ולכן הוא עבר לגור אצלי. (כן כן אצלי).

בהתחלה זה היה לי ממש נחמד לראות את חבר שלי כל יום, אבל עם הזמן שהוא כבר כמעט שנה אצלי זה ממש הכביד עליי, קודם כל הכרתי אותו הרבה יותר טוב ודבר שני ממש קשה לי שאני עושה יומיות ולא עובדת או לומדת על חשבון הזמן הפנוי שלי, כי הוא צריך להגיע והוא לא רוצה להיות אצלי לבד בבית עם המשפחה.

אמא שלי בסדר גמור עם זה שהוא בא, אבא שלי למעשה מעולם לא דיבר איתו אפילו לא מילה אחת ואחי הגדול גם- אני לא יודעת למה אבל אני מבינה שהם לא מחבבים אותו בכלל.

אני יכולה להעיד עליו שאלי הוא בן אדם מקסים (מה שלא היה לי ממערכת היחסים הקצרה שהייתה לי לפני) מאוד דואג לי, סבלני איתי ומכבד. אבל כל מה שנוגע לסביבה זה כבר סיפור אחר וכאן יש לי בעיה מאוד גדולה.
אני בן אדם שנורא חשוב לי לכבד את האנשים שממולי, לתרום כמה שיותר, לעזור כמה שיותר,ובעיקרון כל דבר שאני יכולה לשמח אני אעשה בברכה, הוא לעומתי שונה ב 180 מעלות, הוא יוצא מנקודת הנחה שכל האנשים הם מגעילים והוא לא יעזור לאף אחד שהוא לא מכיר(וגם אם כן מכיר תלוי במה). לדוגמא שאלתי אותו- אם בן אדם יפול לידך ברחוב, לא תעזור לו? תשאל אותו אם הוא בסדר? או אפילו תתהה? והוא פשוט ענה לי שלא, ולא אכפת לו.
זה נורא מתסכל אותי שהוא ככה, ואין מה לעשות הוא גדל בחינוך כזה, לא משנה כמה שיחות עשיתי לו על זה והסברתי שזה שאבא שלי לא מדבר איתו זה גם בגלל שהוא לא מדבר עם אבא שלי ואני חושבת שבתור אחד שמתארח הוא זה שצריך להציג את עצמו לבן אדם מבוגר וחשוב שיעשה מאמצים- הוא כן ניסה פה ושם לדבר איתו אבל אבא שלי דיי מתעלם והבנתי שגם אבא שלי הוא חלק מהבעיה.

מפריע לי גם שאני מרגישה שהוא דיי עושה לי טובה כשאנחנו יוצאים, בתחילת הקשר הוא סיפר לי על כך שההורים שלו קשיי יום, הם לא עובדים. משמע חיים מביטוח לאומי עם עוד שני אחים בבית (שגם לא עובדים). ולכן מעולם לא ביקשתי ממנו משהו, לא שיקנה לי ולא כלום. זה גם חלק מהאופי שלי שאני לא חושבת שאני מקבצת נדבות וצריכה שמישהו יקנה לי דברים. אבל כן זה דיי מפריע...לא עשינו כלום לשנה שלנו וכלום ליום הולדת שלי ואני מאמינה שככה זה גם יהיה בקרוב ביום הולדת שלי. שנה שעברה אמרתי לו באמת שאני לא צריכה כלום כי לא חסר לי כלום. אז הוא מבחינתו יצא מידיי חובה, לשנה כששאלתי אותו מה עושים הוא אמר לי לחשוב על רעיון. (אבל למה רק אני? למה שהוא לא יחשוב גם על משהו? זה גם שנה בשבילו )חשבתי על רכיבה על סוסים, לא צריך בשביל זה יום חופש מהצבא, זה יחסית לא בשמיים אבל הוא אמר שהוא לא רוכב על סוסים. בית מלון זה מפגר ללכת כי אני חושבת שזה דיי מיותר כשהוא אצלי מראשון עד רביעי כל שבוע (מה ההבדל?) ופשוט איך שהוא זה נשכח. גם כשאנחנו יוצאים לסרט זה רק כשאמא שלי משיגה לנו הנחה מעבר ממה שיש לנו עם החוגרים והוא משלם על הכרטיסים ואני על הפופקורן (אני משלמת יותר ממנו) בגלל שהוא לא רוצה פופקורן או שהוא סתם מתרץ אני לא יודעת. מסעדות הוא לא אוהב ללכת הוא מאוד בעייתי בכללי עם אוכל.
זה ממש מפריע לי ומכביד עליי, אני לא אומרת שישלם עליי כי הוא גבר באמת אל תבינו אותי לא נכון!! אני אומרת שההגיון הבריא אומר שאני מרוויחה כחיילת (שלא עובדת) ואתה מרוויח בקבע (פי כמה וכמה) והוא גר אצלי ולא משלם דמי מחייה..אנחנו יוצאים אחת לחודש וחצי בערך אז לא תפרגן? ואני בחיים לא אגיד לו את זה כי אני לא רוצה להכנס לו לכיס, הוא מאוד מחושב וכבר חסך ללימודים והכל.

אתמול ביום העצמאות חברה שלי (הכי טובה) שלא נפגשתי איתה המון זמן, באה אליי כדי שאאפר אותה ונצא ביחד. במהלך ההתארגנות שלי (היא עוד לא הגיעה)עוד שתי חברות החליטו להפגש איתנו במקום שקבענו להיות בו. והוא אמר לי שאם כך הוא לא רוצה לבוא כי הוא יהיה בצד ושהוא לא מכיר אותן. הסברתי לו שאלה החברות שלי, שלא ראיתי המון זמן. נגיע לשם אני אדבר איתן חמש דקות ואחרי זה נלך רק הוא ואני. אחרי שיצאנו (הלכנו לתחנה שאוספת אותנו )היא שפכה לי את שעל ליבה במהלך הזמן שלא ניפגשנו והוא הלך קצת לפנינו ולא אמר דבר. כשהגענו למקום הוא ואני היינו צריכים למשוך כסף והיא באה אליי ואמרה "אני מצטערת שבאתי אלייך אני מרגישה שאני מפריעה לכם" ופה?! זהו, ממש התעצבנתי. עשיתי איתו אלף פעם שיחות על כך שיכבד את מי שמולו! שזה לא סתם אנשים שזה החברות שלי! אני מרגישה שאני נותנת מעצמי ומכופפת את עצמי כל כך הרבה בשבילו והוא לא מוכן לעשות את הדבר היחיד שאני מבקשת ממנו. למה אני צריכה להעדיף אותו על חברות שלי? מה שקרה גם שנה שעברה. זה ממש עיצבן אותי שהוא נתן לה להרגיש לא רצויה אצלי בבית! נכון הוא לא מכיר אותה אבל שיעשה מאמצים לפחות לדבר איתה! הסברתי לה שזה ממש לא נכון ושנה הבאה לא היא תהייה בלתי רצויה אלא הוא אם ככה הוא מתנהג, שהיא חברה שלי הרבה לפני שהוא איתי, וכמו שאני נכנסת לסיטואציות עם אנשים שאני לא מכירה אני דבר ראשון שעושה זה מציגה את עצמי ומנסה להיות נחמדה. למה? בשביל לא לתת לאנשים שאני לא מכירה! רושם שאני לא רוצה להיות בקרבתם, ואחרי זה? אני אעשה עם עצמי חשבון נפש ואתלונן ולא יודעת מה. העיקר לכבד את מי שממולי. והוא לא עשה את זה וזה מרתיח אותי! זה לא איש מהרחוב! זאת חברה שלי! אמרתי לה שאני אוותר ולא הולכת ושהיא תלך עם שתי החברות הנוספות. ומשם לקחתי אותו לשיחה והוא תירץ את זה שדיברנו על לקים ואיפור ובגלל זה הלך מקדימה- מה הקשר על מה אנחנו מדברות? אז תעלה נושאים אחרים. ושהוא לא מכיר אותה ואין לו על מה לדבר איתה והוא לא רצה להפריע לנו כי לא נפגשנו מלא זמן. יכול להיות שהוא צודק אבל זה מרגיש לי כרגיל ממש מתורץ, ונמאס לי שככה הוא מתנהג, לחברות ומשפחה שלי וככה האור גם מופנה אלי שזה הרושם שיוצא לי עם מי אני יוצאת והוא לא מבין את זה. כאילו לדבר לקיר. אם אנשים חושבים שאני יוצאת עם בן אדם אנטיפט מה חושבים עלי?!

נמאס לי כבר שהוא ככה ואני מצד אחד לא מסוגלת להיפרד ממנו, גם בגלל שהוא גר אצלי ואין לו לאן ללכת. וגם בגלל שיהיה לי מאוד קשה עם המחשבה ששוב עוד פעם מערכת יחסים לא נגמרה כמו שרציתי. אבל אני חושבת על העתיד....ואני אומרת כך ארצה לגדל את ילדיי? כופפתי את עצמי, תכננתי ללכת איתו ולגור איתו איפה שהוא רוצה ללמוד ואני אלמד שם גם. וזה מרגיש לי שזה לא שווה את זה עם כל הצער שבדבר...
עשיתי איתו את השיחה הזאת והסברתי לו שכל פעם זה יותר ויותר מפריע לי..שבסופו של דבר יש את ההפרש הזה שכבר אי אפשר לגשר עליו.
אני כבר חסרת חשק, אני יודעת שהוא לא מנצל אותי וזאת האישיות שלו וכמו שאני גדלתי על א' הוא גדל על ב' ואין צודק לא צודק בעניין של חינוך.

אני כבר לא יודעת מה לעשות, ואני מקווה שמי שמכיר אותי או אותו לא יזהה אותי.
מרגיש לי שזה לא הגבר של חיי אך מצד שני יש את החששות שאולי הוא יגיע בשלב מאוד מאוחר.
הוא עזר לי מאוד, ועוזר לי גם. תומך בי בהמון דברים אבל אני מרגישה שיש לו יותר מינוסים מפלוסים.

בקיצור, מה לעשות?!!?