היי אני רוצה לספר לכם את הסיפור הקטן שלי,
בחיים לא הייתה לא זוגיות או חברה בקטע רציני או משהו אני בן 19 קצת מלא אבל בסך הכל אני נראה בסדר גמור עד לא תיכון לא באמת היו לי חברים וגם בתיכון הרגע שהייתה לא סוג של אינטגרציה עם בת באמת זה היה בפרויקט גמר שלי במגמה שעשינו אותו ביחד ואני ממש כיף, דברנו הרבה ונראה כאילו היה שם קליק אבל לא המשכתי ולא הצלחתי לזרום או להפתח מבחינה רגשית מולה לצערי וככה סיימתי את יב, בלי יותר מידי חברים ובלי זוגיות רצינית או בכלל כלשהי,
שהתגייסתי השנה לצבא (אני כמעט שנה בסדיר) אז משהו שתנה קצת הייתה בקורס עם בנות והיה ממש נחמד התחברתי דברנו והיה ממש טוב כאילו משהו התחיל להפתח אצלי וככה אחרי הקורס הגעתי לשרות הסדיר שלי באמת ובמחלקה שלי יש חצי בנות וחצי בנים ככה בנויה המחלקה שאני משרת בא בערך ואני בקשר ממש טוב איתם ואחד משם אני ממש לדעתי מפתח רגשת כלפייה אבל אני לא יודע עם זה הדדי כאילו כולם התחברו אליי ואומרות שאני מצחיק וממש כיף לדבר איתי אבל משהו בתוכי סגור.
יכול להיות שבגלל שחיים לא היה לי קשר, אולי כי בחיים לא אמרו לי שיש לי אחלה חוש הומור ואני בן אדם טוב לשיחה, אני ממש לא יודע כאילו ממש זורמות איתי וכו' ואני
לא מצליח להיפתח יותר מידי וקשה לי מאוד.
אני יודע יש לי בטחון עצמי ברצפה וערכה עצמית לא בשמיים וכל זה נובע מכל מיני דברים בילדות כמו התעללות שעברתי בבית ספר וכו' ואני לא רוצה להיות כל החיים הפחדן ולסיים לבד, אני ממש רוצה להיפתח ולהציע לבנות לצאת איתי לאיזה פאב, סרט לא יודע אבל ממש קשה לי,
אשמח שתעזרו לי :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות