אנחנו לא מתאימים, אבל אני אוהבת אותו כאדם, להמשיך או להפרד?

יצא ככה שחודש אפילו פחות מהיום שנפגשנו עברתי לגור איתו, הגעתי מעיר אחרת והוא אמר תישארי וככה זה פשוט התגלגל. היום אנחנו כבר שנה וחצי ביחד. בהתחלה לא תכננתי משהו רציני והיה לי קשה להיפתח אליו והוא היה לי לא מובן. בזמן שחיפשתי עבודה והייתי מדוכאת מהמצב ולא הייתי בטוחה בו ושזה שווה את זה שאשאר ואתקבע ואמצא עבודה הוא סחב פחות או יותר הכל ..אני בישלתי ניקיתי והשתדלתי למצוא עבודה במהירות.. אחרי חודש חודשים נמאס לו לסחוב והתחלנו לריב והוא אמר לי שאעוף חזרה להורים וזהו ..אז חזרתי והיינו בנפרד כמה ימים..אחרי זה דיברנו הוא הגיע אליי והשלמנו, חזרתי אליו. התברר שבאותו ערב שנעסתי ממנו להורים הוא דיבר עם מישהי בפייסבוק ונפגש איתה לקפה, כשגיליתי את זה במקרה כי הפייסהוק נשאר פתוח הודעתי בפירוש שאני עוזבת וניפרדים, הוא התנצל והתחנן שאשאר ..היה לי קשה לסלוח ,עד היום התערער לי הבטחון בו ויש לי חשש ואני בודקת לו את הטלפון והמחשב. בכל מקרה שהשלמנו שוב הכל התנהל כרגיל מצאתי עבודה הכל התחיל לזרום..ואז טסנו לחול ביחד ופיטרו אותי בגלל זה, כשחזרנו שוב הייתי צריכה לחפש עבודה הרבה זמן והמצב בינינו חזר לקדמותו. כשהוא נסער ומוכן לותר על הכל הוא אומר שאין שום דבר שהבאתי לו בתמורה, שזה היה בזבוז זמן, שאישה צריכה לקרוע את עצמה בעבודה לקנות לשמור על הבית ..בקיצור עקרת בית ובאותו זמן שאני לא אשמין ואהיה יותר נשית ושאם זה לא יקרה הוא יזרוק אותי, שהוא מסתכל על נשים אחרות, שהוא נראה יותר טוב כדבר מאשר שאני כאישה,וכל מיני אמירות כאלה וברגעי שיא זה "אנחנו לא מתאימים אין לנו עתיד, תקחי את הדברים שלך ותלכי " כאילו אני לא עושה את על מה שצוין למעלה בשביל לרצות אותו, הבעיה היא שהוא תמיד מנסה לשנות אותי ואך פעם לא מרוצה, משום דבר! מצד אחד הוא רציני אחראי בעל שאיפות יש לנו יחוש הומור ,טעם דומה, אבל בגדול ובמיוחד עכשיו אני מרגישה שזה כנראה לא זה. אמרתי לו בעבר שעוד פעם תגיד לי לעוף ותתיחס אלי בכזה חוסר כבוד אני אלך. לא מזמן אחרי כמה ימים שלא דיברנו והיתה אוירה דוחה בבית דיברנו כאנשים בוגרים והגענו יחד למסקנה שעדיף לחתוך... בגלל שהחוזה נגמר עוד כמה חודשים אז נישאר לגור כשותפים או שאני פשוט אעזוב או הוא. אמרתי שהוא פשוט לא מכיל ומבין אותי נפשית ושאף פעם אני לא מספיק טובה בשבילו הוא לא נותן לי מחמאות אף פעם, הוא אפילו לא מנשק אותי כמו שצריך, הסרה נהיה רע, אני מתביישת לשכב איתו והגוף שלי בגלל האיומים שלו על אם אשמין יהיה ככה וככה.אחרי שנרגענו קצת הוא אמר בואי נמשיך להיות ביחד כזוג ושכשיגמר החוזה וירדו מאיתנו כל הלחצים של דירה ולנסות לסגור את החודש בקושי ולריב בגלל זה אז נתחיל לימודים וכל אחד יחזור להורים ונמשיך להיפגש מתי שיתאפשר ונראה איך יתקדמו היחסים שלנו. בגדול אני לא רואה שזה יעבוד
אנחנו בטלפון לא מסוגלים לנהל שיחה נורמלית, תמיד היא יבשה והוא מתעצבן על שטויות, רציני מדי. בזמן האחרון הוא מתנהג אלי טוב נותן תשומת לב אבל אני מרגישה שאני רוצה לצאת עם אנשים אחרים, נמאס לי שהוא קנאי כל כך ולא נותן לי לדבר עם ידידים ואני מרגישה פשוט כלואה, אני רוצה ספונטניות בחיים, שמישהו יקבל את הצחוקים שלי ולא ינסה לשנות אותי, אבל מצד שני אני מפחדת שאעשה טעות ואתחרט, הוא בנאדם עם פוטנציאל וגבר טוב סך הכל, ההורים שלי ושלו מתייחסים אליו ואלי טוב. אולי זה רק שלב כי אנחנו בלחצים או שאם יש ספק אז אין ספק? המון מתחילים איתי מחמיאים לי וממנו אני לא מקבלת לא מחמאות ובקושי סקס וגם אם יש אז גרוע. אולי ההרגל שאין פשוט כסף לצאת זמן וכוח והוא פשוט לא אוהב לטייל גורם לרצות להשתחרר לחופשי או שפשוט אנחנו לא מתאימים מספיק ... נשבר לי המוח, לא הלב אני כנראה אוהבת אותו כאדם לא כבן זוג .. אבל הפחד למראה קשה מתמיד.