שלום,
מאז שאני זוכר את עצמי, לא היו לי הרבה חברים. העניין הוא שלעולם לא הייתי שומר על קשר עם אנשים כי לא היה לי אכפת בכלל מזה. אני בן 20 ונותרתי ללא חברים, אפילו עם המשפחה אני לא כזה מתקשר הרבה ומדבר על דברים אישיים שלי.
תמיד יש לי חיבור מהיר עם גברים, אולי כי גם אני גבר. אבל עם נשים אני מרגיש סוג של מחסום כזה. אני ממש נרתע בכלל להיכנס לרגעים אינטימיים או לדבר על דברים כאלה עם נשים. מרגישה לי מוזר כל הסיטואציה הזאת...
למשל בעבודה שעבדתי היו הרבה מאוד בחורים צעירים ומספר מבוגרים, ומספר בנות. עם הבחורים באמת לא הייתה לי בעיה, הם תמיד אהבו לדבר איתי ועזרתי להם בכל מיני נושאים. אבל עם הבנות בעבודה זה כמו עקיצות כאלה שהייתי נותן בתור הומור מתוך ציניות בלבד. יום אחד הגיעה בלונדינית כחולת עיניים יפהפייה לעבודה ובפוקס שמו אותי יחד איתה לצורך הדרכה. היה צחוקים והיא באמת כל פעם פנתה אליי בכל שאלה שהייתה לה גם אם היו אחרים וותיקים לידה שידעו טוב יותר ממני. אבל אחרי זה אני לא יודע מה לעשות, אין לי בעיה עם מגע, אין לי בעיה לדבר עם בחורות. אני אדם נורא חיובי וכיף. אבל המחסום הזה, החוסר ניסיון הבתולי הזה עם שני המינים גורם לי לתהות האם אני בכלל עובד על עצמי?
האם טוב לי יותר עם גברים מאשר נשים ובגלל זה אני מעדיף להסתגר עם עצמי ולהתבודד כי לא מוכן להודות בזה סופית?
עצם זה שלא הייתי אף פעם ברגע אינטימי עם אחד מהמינים גורם לי להבין שאני סתם נכנס לסרטים.
המחשבות האלה תמיד מפחידות אותי, כי במשפחה נורא נגד זה. במצב שאם אני אומר דבר כזה מתוך הומור של "מה אם ואני יהיה הומו..." ישר אמא שלי מתהפכת עליי ואומרת לי שבחיים לא אחזור על המילים האלה שוב.
אני בן יחיד בין שתי בנות, ואחת גדולה מידי ואחת קטנה מידי אז מצב שהן יכירו לי מישהי. כל הקטע לבקש מספר או פייסבוק שבכלל שאין לי, זה נראה לי חצוף מידי לבקש.
איך אני יודע שאני בוודאות הומו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות