דילמות בין הרצונות למחשבות הראשוניות שלי

יש לי חבר ארבעה חודשים, זוהי הזוגיות הראשונה לשנינו, כרגע אנחנו מתנשקים ומתחבקים, לפעמים הוא נוגע לי בישבן ומנשק באיזור המחשוף עד לגבול מסויים שאני מוצאת את עצמי מותחת בכל פעם מחדש עם דילמות עצמיות.. אני רוצה דברים מסויימים ולא גדולים במיוחד, כאלה שאנחנו מגיעים אליהם לאט לאט, כמו שהנשיקות יהיו קצת יותר בכיוון המחשוף, או לדוגמא שהוא נוגע לי בבטן ובגב מתחת לחולצה (ולא עולה!) העניין הוא שכשזה מגיע לשם אני מרגישה שאני חייבת לעצור אותו אפילו אם אני לא רוצה לעצור.. נניח כשהוא ניסה להכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי ובהתחלה זה היה לי מוזר ופחדתי שזה פתח לדברים גדולים בהמשך משם ועצרתי אותו, אבל רציתי את זה, אני יודעת שיכולתי לעצור במידה וזה היה מתפתח למעבר באותו הרגע, אבל אני מפחדת בכלל להגיע לדברים כאלה בשלב הזה של היחסים בנינו (מבחינת כמה זמן אנחנו ביחד על הנייר.. כי מבחינת היחסים בנינו אני יודעת שזה נבנה צעד צעד, ושזה לא יגיע לדבר גדול פתאום בבום, כי הכל זה פעם ראשונה לשנינו..) אבל במוח שלי אני כל הזמן בחשיבה על מה נכון לעשות ומה לא בשלב הזה ביחסים בנינו, ונורא משווה ביחס לסיפורים של חברות שלי מבחינת ההתקדמות שהייתה להן עם הבני זוג שלהן, אני לא רוצה להתקדם מדיי מהר כי מלפני שהיה לי חבר תמיד חשבתי לעצמי שאני לא אתקדם מהר כמו שאני מכירה את עצמי, כשחברה שלי סיפרה לי שהיא וחבר שלה שכבו אחרי איזה 8 חודשים בערך הייתי בשוק ואולי קצת הזדעזעתי כי היא עוד לא הייתה בת 16, עכשיו אני מרגישה צורך להישאר בתדמית הזו של הילדה הטובה במחשבות שלי, נניח אני יודעת שהיא בארבעה חודשים הורידה חולצה, אז אני אומרת לעצמי אוקיי אז את לא שם יופי מעולה.. אני משווה גם ביחס לחברה נוספת בגלל שהחברה ההיא לא דוגמא כי היא תמיד הייתה יותר בוגרת מאיתנו וספציפית ממני בעניין כך שיכולתי לראות אותה מגיעה לזה מהר יותר, אבל אני מפחדת להגיע לדברים מהר מדיי..
בעניין הנגיעות בישבן לדוגמא, בפעם הראשונה שזה קרה נרתעתי ונבהלתי וזזתי דיי מהר, מאז מצאתי את עצמי חושבת על זה וכאילו מחכה לזה, וכעסתי על עצמי שאני ככה, ברמות של מבליטה את הישבן שלי או מגיעה למצבים מתבקשים לגעת בו רק כי רציתי את זה, וככה זה גם עכשיו על דברים ספציפים, כמו זה שאחרי שהוא ראה שנרתעתי מזה שהיד שלו הייתה לי קצת מתחת לחולצה, אגב אני אפילו לא בטוחה שבכוונה, החולצה שלי לא הייתה בתוך המכנס ולא הייתה ארוכה במיוחד, בכל אופן כל פעם שהיא עלתה קצת הוא סידר אותה, ומצאתי את עצמי במצבים פתטיים כמו מתמתחת כדי שהחולצה טיפטיפה תעלה כשאני כאילו לא שמה לב..
אבל כשאנחנו מגיעים למצב הזה שחיכיתי לו אני כאילו נותנת לעצמי כמה שניות להיות שם ועוצרת, כאילו אני מרגישה שאסור, אבל קשה לי, בפעם האחרונה שנפגשנו הוא נישק אותי באיזור המחשוף אחרי דיי הרבה זמן שזה לא קרה וחיכיתי לזה, על אף שתמיד כשזה היה קורה הייתי עוצרת אותו מהר ולא נותנת לו יותר מדיי להיכנס עם הראש לחולצה הפעם היה לי קשה להירתע מזה.. רציתי להיות שם..
אני לא יודעת מה לעשות, הוא מכבד אותי ואת הגבולות שלי אבל אני בטוחה שבגלל שאני ככה מבולבלת אני מבלבלת גם אותו בלקרוא סימנים של מה אני רוצה ומה לא,
זה משגע אותי שאני לא מדברת על שהוא מנסה לעשות התקדמות דרסטית ביחס לאיפה שאנחנו עכשיו כמו נסיונות לפתוח לי את החזייה למשל, ובכל זאת אני לא מצליחה להתנתק ממחשבות על- האם כל הזוגות מגיעים לנקודה הזאת בשלב הזה והאם זה מוקדם מדיי.. למרות שאני יודעת שכל זוג מתנהלים ומתקדמים שונה!
אנחנו מתקדמים בצעדים קטנים ובכל התקדמות קטנה בהתחלה אני נרתעת ואז אני כן רוצה את זה ומחכה לזה אז אני מפחדת שאם אני אשחרר את המחסומים לדברים כאלה מבלי שאני אשים לב אני ארצה דברים גדולים יותר למרות שבחשיבה הראשונית שלי מלפני שנהייתי בזוגיות או בהשוואה ל זה לא הזמן (ואני מרגישה מחוייבות להישאר לתדמית שלי מבחינתי וביחס לחברות שלי שהצטיירתי כביכול כהכי שמרנית וילדה טובה בקטעים האלה..)
אם כי אני באמת יכולה להעיד ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם", יש המון דברים שקל להסתכל עליהם מחוץ לזוגיות ולבקר, לטעון ש-8 חודשים זה כלום זמן בשביל לשכב, אבל כשאתה בתוך זוגיות וקולט כמהה שעוברים בזמן הזה.. התפיסה משתנה,
פתאום קולטים כמה עוברים בזמן הזה ואיך הכל נבנה ושהיו עוד כל מני דברים קטנים בדרך, אבל עדיין קשה לי להתנתק מכל המחשבות האלו ולזרום..

מודה מראש למי שהקדיש זמן לקרוא את החפירה הקצת לא מסודרת לי, ולענות!!